ראשית, למסקנה הסופית לאחר 10 ימי מלחמה ובמיוחד לאור הצטרפות ארה"ב לתקיפות הלילה – האימפריה האיראנית על סף קריסה. כעת, כשהתמנון האיראני מאבד את זרועותיו וראשו מתגלה כפגיע מתמיד, ישראל ניצבת בפני הזדמנות היסטורית לשנות את כללי המשחק האזוריים. הפגיעות הקשות במשטר האייתוללות בטהרן, לצד התפרקות בנות הברית שלו, מובילות לחולשה פנימית. ישראל צריכה לנצל את הרגע ולהמשיך בלחץ עד לכניעה מוחלטת של המשטר.
המערכה הצבאית "עם כלביא", שבמסגרתה גרמה ישראל לפגיעה משמעותית בליבה של האימפריה השיעית התיאוקרטית שייסד האיתוללה חומייני, היא הזדמנות היסטורית לשידוד פני המזרח התיכון, מכזה הלפות בידי כוחות של שנאה ותחרות – למזרח תיכון של משטרים שמשתפים פעולה, לאו דווקא מאהבת האחר אלא מרצון לבנות ולהיבנות. ישראל של בנימין נתניהו, לצד ארה"ב של דונלד טראמפ וסעודיה של בן סלמאן, יכולות להוביל את המזה"ת למסע הזה.
הזדמנות היסטורית
היום נקרתה בדרכה של ישראל הזדמנות היסטורית לתקן את התקלה שאירעה בימי שלטונו של השאה, במסגרתה השתלט חומייני על המהפכה האיראנית העממית והפך את איראן לתיאוקרטיה שמבקשת להשליט את האיסלאם השיעי המשיחי על העולם. בניגוד להססנות האמריקאית מבית מדרשו של הנשיא קרטר, היום הנחישות של נתניהו עשויה להחזיר את איראן לזרועות העם האיראני הנאור, שוחר התרבות המתונה והמתירנית ולנתק אותה מבית מדרשם של האייתוללות האימפריאליסטים.
האייתוללה רוחאללה חומייני סבר כי הדרך לכרבלא עוברת דרך ירושלים, כלומר שהדרך להנהגת השיעה על העולם הערבו-אסלאמי וממנו לעולם כולו, תגיע כתוצאה מלחימה יוקדת בישות הציונית שתמשוך אליה את לב ההמונים במדינות ערב.
כרבלא היא עיר השוכנת בעירק של ימינו וקדושה לשיעים, מכיוון שבה נקבר האימאם חוסיין, נכדו של מחמד, נביא האיסלאם. חוסיין, שקרא תיגר על הלגיטימיות של הח'ליפות האומיית, נהרג על ידי שליחיו של הח'ליף יזיד האומיי, מנהיג הזרם הסוני, באקט משפיל של עריפת ראשו. ראשו של חוסיין נשלח אל הח'ליף ושם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד על משפחת הנביא. האירוע מסמל את ניצחונם של הסונים על השיעים שמאז הפכו למיעוט נרדף.
לשם כך, הכריז חומייני על יום השישי האחרון של חודש הרמדאן כעל יום ירושלים, המצוין בהפגנות ובדרשות על אודות חשיבותה של העיר לאסלאם והחובה לשחררה מידי "השטן הקטן", היא ישראל, המהווה את הזרוע הקדומנית של האימפריאליזם המערבי השטני, בראשות ארה"ב ובריטניה המכונות "השטן הגדול".
חומייני שנא את האמריקאים
לתפישתו, ישראל, מדינת היהודים, אויבי הנביא והאסלאם, מופעלת על ידי הכוחות הקולוניאליסטיים האימפריאליסטיים המדכאים, אשר לא שינו את מטרתם – להשתלט על עמי המזרח האסלאמיים המדוכאים. חומייני שנא את האמריקאים בטענה שאמירות דמוקרטיה בפיהם, והשתלטות על משאבי הטבע בליבם. יורשו, ח'אמנאי, ראה במאבקה של איראן בישראל ובמערב מאבק דתי חברתי בין העמים המדכאים לבין המדוכאים. הוא היה זה שיחד עם קאסם סולימאני השקיעו את משאביה של איראן בהקמת רשת בריתות מדינית צבאית, על חשבון השקעה בעם שנמק בעוני ובמחסור, תוך שהתמנון האיראני הולך ומתבסס.
במהלך השנים האחרונות ניסו חלקים מקרב העם להיחלץ מציפורני המשטר ולהביא להפלתו – ממחאת הקטיפה בשנת 2009, דרך מחאת הצעירים בשנת 2019, ועד מחאת החיג'אב בשנת 2022. אבל כמה רחוק שהגיעו, המשטר נתפס כאימתני, ואף גורם עולמי לא סייע להם וקרא עליו תיגר.
במשך שנים טוותה איראן את עניבת החנק שלה במזרח התיכון באמצעות סיוע למיעוטים דתיים ואתניים אשר היו קרובים אליה דתית ורעיונית, ובאמצעות תמיכה כלכלית וצבאית בהם הצליחה להשתלט על מדינות האזור ובהן לבנון, עירק, סוריה, תימן וחמאסטן.
היא ציידה אותן בנשק ותמכה בהן כלכלית אך בנקודה שבה דומה היה כי תוציא לפועל את תוכניתה להכות בישראל מכל עבריה, החל חמאס ב-7 באוקטובר 2023 את מבצע "טופאן אל אקצא" ללא תיאום עימה. איראן, שסברה כי המהלך כולו צריך להיפתח תוך קבלת הנחיה ממנה, התנערה ממנו, איבדה את שעת הכושר להובילו והוכיחה גם לבנות בריתה כי היא פועלת בהתאם לאינטרסים שלה בלבד.
התחכום הישראלי
מתוך חשיבה אסטרטגית מבריקה, ניצלה ממשלת ישראל את הפירוד בין זרועות התמנון ואת העובדה שלא השכיל לפעול נגדה כגוש אחד, ופעלה כנגד כל אחת מזרועותיו בצורה נפרדת תוך שהיא מרכזת את הכוח להיפרע בראש ובראשונה מחמאס תוך ניצול הלגיטימציה העולמית שקיבלה. לאחר מכן פנתה כנגד חיזבאללה, ובתוך כך הביאה לקריסת סוריה של אסד, לפרישה בפועל של המיליציות העירקיות מן המערכה, ולהתמודדות ישירה מול האויב החות'י. כל זאת, תוך שהיא מצליחה להכות פעמיים באיראן עצמה ולהוכיח לכל האיור שזו איננה חסינה, אלא פרוצה ויכולותיה אינן קטלניות כפי שגרמה לכולם לחשוב.
מהרגע שהותקפו, ביקשו בנות בריתה של איראן לסייע בידיהן להתמודד מול מדינת ישראל, אך נענו בשלילה. איראן עמדה מהצד וביקשה מזרועותיה להסתדר בעצמן בלחימה מול האויב הציוני, תוך שהיא נאמנה לעיקרון "התקיה" השיעי – ההסתרה – במסגרתו העמימות והשמירה על גוף התמנון חשובות מההגנה על זרועותיו.
הצביעות האיראנית
וזהו אגב, מסר מהדהד שאותו חייבת ישראל להבליט כעת. הצביעות האיראנית הביאה לפירוק הזרועות ולהחלשתן ותרמה גם היא לעמידתן מן הצד כעת, הן בשל חששן מישראל והן בשל רצונן להשיב לטהרן מנה אחת אפיים.
לא לחינם טוענים כעת גדודי חיזבאללה בעירק ובלבנון בסרקסטיות כי איראן היא מדינה חזקה מאוד, ויכולה להסתדר בכוחות עצמה כנגד "איומים קיקיוניים" דוגמת ישראל, הלא זה מה שהיא טענה לאורך השנים. כדברי אמירה תנ"כית המתגשמת כעת: "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה". זה הזמן לכתוש את כוחות המשטר עד דק, ולאפשר להמונים ולמיעוטים השונים להתקומם כנגדו, בעיקר כשמסתבר שאפילו בנות בריתה של איראן – רוסיה, סין ופקיסטן – אינן ממהרות לסייע לה.
החיסולים – מפנה בהתמודדות המשטר
החיסולים הדרמטיים של מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, ושל ראש מודיעין משמרות המהפכה, מוחמד קאזמי וסגנו, לצד אלירזה סולימאני, מפקד כוחות הבסיג', שאמורים להשליט סדר במקרה של התקוממות אלימה, יכולים לסמן מפנה בהתמודדות המשטר מול מרידות עממיות.
ההסתמכות על הזרוע האימתנית בדיכוי המהומות כנגד המשטר העכשווי, בדומה להסתמכות השאה על כוחו בעבר, מסמלת אי הבנה בכוחה של התקוממות עממית הנעזרת בסיוע חיצוני. הפגיעות המשמעותיות באיראן מובילות לפגיעה במשמעת בקרב כוחות הבסיג' ולהתרופפות יכולת המשטר לפקח על אזורים מרוחקים, לצד קשיים של המשטר להגיב בו זמנית הן לאיום הצבאי החיצוני והן לחוסר השקט הפנימי ההולך וגובר.
לצד חיסולי הבכירים, השמדת המשגרים ופינוי התושבים מטהרן, ישראל צריכה להמשיך ולפגוע בבסיסים ובמאגרי הנשק של משמרות המהפכה, ולהחליש את כוחו של המשטר. רבים מאזרחי איראן מייחלים לפגיעה בסמלי השלטון המדכא – מהלך שיחליש את כוח העמידה של ההנהגה הנוכחית.
המשטר האיראני נמצא בנסיגה
הזמן פועל לטובתה של ישראל מאחר והמשטר האיראני נמצא בנסיגה ואינו משדר עוד עוצמה כלפי בני עמו. וכפי שנחשף העולם כולו לפערי היכולות הדרמטיים בהיבט הצבאי בין ישראל לבין איראן, כך נכונים הדברים גם בהיבט המנהיגותי: בעוד שנתניהו סיים את הצהרתו אל העם במסגרת מסיבת העיתונאים, במסרים מבית מדרשו של צ'רצ'יל – "לב הארי שייך לאומה, בחלקי נפלה הזכות לשאוג את שאגת הארי" – הרי שביחס למשטר האיראני הדברים הפוכים לחלוטין והוא מקרין לאזרחיו, גם אם שלא במודע, תחושות שונות לגמרי, של חולשה ואובדן שליטה.
ככל שתימשך המגמה כך יתערער קיומו של המשטר וכוחות אופוזיציה פנים-איראניים, כמו גם גולים איראנים, ינצלו את ההזדמנות לפגוע בו. בין הארגונים ניתן למנות את מוג'הדין אל-ח'אלק, ארגונים כורדים בדלניים וג'ייש אל-עדל הבלוצ'י. הארגון הבלוצ'י אף הכריז כי לאחר התקיפות הקשות של ישראל, "רצון האל פעל, והזדמנות היסטורית נפתחה בפני עמי איראן לשחרר את עצמם מהעול האייתולאי". הארגון קרא לקבוצות אתניות ודמוקרטיות ברחבי המדינה לנצל את חולשת המשטר ואת הפגיעה הממשית בתשתיות – כדי לפתוח במרי פנימי ולהביא לסיום שלטונה של הרפובליקה האסלאמית באיראן.
שילוב כוחות
ישראל נמצאת בדרך להפלת קלף הדומינו הראשון של המשטר האיראני. אם ההתקוממות העממית תפרוץ ותצליח, אנו עשויים לעמוד בפני שינוי דרמטי של מאזן הכוחות במזרח התיכון. לאור העובדה שהמומנטום נמצא בצד הישראלי, יש להמשיך וללחוץ גם על החות'ים שאיבדו את חללית האם ולהביא לכך שהממשלה התימנית הלגיטימית ומועצת המעבר הדרומית יילחמו בהם ללא פשרות. לצד זאת להמשיך ולהחליש את חיזבאללה ולהכריע את חמאס.
ראוי כי נזכור שהמשטר האיראני, כמו גם ארגון הטרור החות'י, חמאס וחיזבאללה, נשבעו להביא מוות על הישות הציונית ועל היהודים. אין זה המקום להשלמה עימם, או לניהול משא ומתן. בעבודה נכונה הסכמי אברהם יתרחבו, ואיראן שאחרי האייתוללות ותימן שאחרי החות'ים, כמו גם לבנון העצמאית, יוכלו להיות חלק מתהליך הנורמליזציה עם ישראל. מזרח תיכון חדש נראה בהישג יד, אך ורק אם נפנים שהניצחון הוא נחלת המתמידים, כדברי נפוליאון בונפרטה.
ד"ר יחיאל שבי הוא עמית מחקר ב ICGS, מרצה לניהול משברים במחלקה למדעי המדינה אונ' בר אילן, יועץ אסטרטגי בכיר ומומחה לענייני המזה"ת
