ישראל נמצאת בנקודת מפנה קריטית. לא מדובר בבחירה בין ימין לשמאל, אלא בהתמודדות עם כיוון של התקדמות או נפילה אל תהום.
המציאות העולמית משתנה בקצב מואץ. האיומים הביטחוניים הולכים ומתרבים. הכלכלה העולמית מצויה בשיבושים, והשוק הגלובלי רגיש יותר מאי פעם. טכנולוגיות חדשות משנה את הדרך בה אנו חיים, בעוד שהאזור בו אנו חיים הופך להיות מסובך, בלתי יציב ומסוכן.
אבל ההנהגה בישראל – תקועה. נראה שהמדינה מתנהלת כאילו אנחנו חיים בעידן שונה, עם אתגרים שונים. הפוליטיקה הפכה לקרב הישרדות אישי, סקטוריאלי וקואליציוני, במקום להיות חמ"ל לחשיבה לאומית ומוסרית. הבעיה אינה רק בנוגע לפוליטיקאי כזה או אחר, אלא בהיעדר דור הנהגה שפועל מתוך חזון ומקצועיות. אנחנו נמצאים במצב שבו חסר שיקול דעת, עמוד שדרה אמיתי, ורוח של פתרונות יצירתיים.
האמון הציבורי הולך ומתערער, לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי מוסדות השלטון המורכבים: הכנסת, המפלגות, השירות הציבורי והגופים המפקחים. מערכת שלמה שציפינו שתשרת את הציבור הפכה למוקד של אינטרסים אישיים ומפלגתיים.
להתקדם דווקא מתוך המשבר
עד כאן התהום האפשרית, אך יש גם את אפשרות ההתקדמות כי דווקא מתוך המקום השבור הזה, צומחת תקווה. המנהיגות החדשה כבר כאן. היא נולדת ומתרקמת ברחבי הארץ – בקהילות, בבתי הספר, ביחידות המילואים, במכינות, באקדמיה, בהייטק ובשכונות. הם לא ממתינים לאישור מהממסד. הם פועלים כבר עכשיו.
הבעיה היא לא במיעוט המנהיגים, אלא בכך שהם לא נראים. הם כאן, פועלים ומובילים. אם רק נפתח את העיניים, נוכל להבחין בהם. אין צורך לחפש רחוק או לפרוץ חומות – כל מה שצריך זה להסיר את מסך הסחות הדעת וההטעיות שנוצר על ידי הדור הישן.
כפי שציין חיים חפר כבר בשנת 1948 בשירו – הפלמ"חניק מחפש את המחר: "הוא מחפש את המחר, והוא ימצא אותו לבטח! מן המשלט, מן המדבר – הוא עוד יבוא, יבוא לפתע". אבל בינתיים, הרעש והעשן של הפוליטיקה והתקשורת הישנים מסתירים את הדור החדש של המנהיגים. הם לא חסרים, הם לא רחוקים – הם פשוט מחכים להתגלות מעבר למעטה הישן.
"הפוך לנקודת המפנה שכולנו זקוקים לה: הבחירה בעתיד, בבחירה בכיוון חדש"
המנהיגים החדשים אינם פוליטיקאים של פעם – הם אנשים מהעם, אנשי שליחות ועשייה ומלאי אכפתיות. השבעה באוקטובר היה רגע של שבר, אך הוא יכול להפוך לנקודת המפנה שכולנו זקוקים לה: הבחירה בעתיד, בבחירה בכיוון חדש. הדור הישן פעל מתוך אשליות, בעוד שהדור הבא בוחר לעצב את מציאותנו. הפוליטיקאים פחדו לקבל החלטות – המנהיגים של המחר בוחרים להוביל.
כפי שנאמר: "וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם – יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, ה'). ישראל צריכה הנהגה שמאחדת – ולא מפלגת. החיילים במילואים הציבו דוגמה נהדרת לכך. דתיים וחילונים, ימין ושמאל, פריפריה ומרכז – כולם יחד, לא מתוך אינטרס אישי, אלא מתוך תחושת שליחות ורוח צוות.
הוויכוח האמיתי כיום אינו בין ימין לשמאל
הוויכוח האמיתי כיום אינו בין ימין לשמאל – אלא בין ישן לחדש. בין תחבולות לשיקול דעת, בין אינטרסים אישיים לאחריות קולקטיבית, בין עסקנות להנהגה אמיתית. העתיד כבר כאן – אבל עלינו לפתוח עיניים כדי להבחין בו.
העם יקים את ישראל של המחר. מדינה עם עמוד שדרה, עמוד אש, ועיניים פקוחות. מדינה שלא מפחדת מהעתיד, אלא בונה אותו מתוך בחירה אמיתית. העתיד לא מחכה. והעבר לא יכול להוביל. ישראל צריכה הנהגה חדשה.
מיכה אבני הוא בן שכול, עו"ד ומייסד פורום "ישראל מחר"
