בימים האחרונים הופצו ברשת סרטונים שמציגים מי גשם שנכנסו לאזור המבואה של המוזיאון המצרי הגדול (GEM), סביב הפסל הענק בן אלפי השנים של רעמסס השני. המוזיאון נפתח בצורה ראוותנית במיוחד בתחילת החודש שעבר.
במשרד התיירות והעתיקות ובממשלה בקהיר הכחישו את הטענות על "הצפה" או פגיעה במוצגים, והדגישו שמדובר בכמות מים מוגבלת שנובעת מתכנון לקוי של הגג, שכולל פתחים להכנסת אור ואוויר שאמורים לנתב את מי הגשמים למאגרים תת קרקעיים.
כשאדריכלות פוגשת חורף
הסיפור הפך לוויראלי לא בגלל הנזקים, אלא בגלל הפער בין היומרה לבין התיעודים. מצד אחד, מדובר בפרויקט תדמית לאומי שמוצג כ"מוזיאון של פעם בדור". מצד שני, הגשם, הגם שהוא נדיר יחסית בקהיר, נוגע בדיוק בנקודת התורפה של כל הפרוייקט הענק. הקו הרשמי במצרים הוא שזה "תכנון מחושב" ולא תקלה, אבל העובדה שנדרשו הסברים מגלה את הרגישות סביב האתר החדש.
לא רק הגשם: גם הרצפה עלתה לכותרות
במקביל לטענות על חדירת הגשמים, התפרסמו דיווחים על סדקים ונזקים בריצוף החיצוני. גם כאן ההסבר הרשמי היה טכני: עומסים חריגים של כלי רכב כבדים ותשתיות זמניות סביב אירועי הפתיחה, כשהקבלן אמור לבצע את התיקונים בלי לפגוע בפעילות השוטפת של המבקרים.
מצרים הציגה את המוזיאון החדש כקלף מרכזי באסטרטגיית התיירות שלה לשנים הקרובות. לפי דיווחים רשמיים, מאז פתיחתו לקהל בתחילת נובמבר 2025 האתר מתקרב לקיבולת יומית של כ-15 אלף מבקרים, ועל כן המאמץ להציג "תפקוד רגיל" מול הביקורות.
מה יש שם בפנים?
מדובר באחד ממרכזי התרבות הגדולים שנפתחו במזרח התיכון בשנים האחרונות. המוזיאון ממוקם סמוך לרמת גיזה ולפירמידות, ומציג יותר מ-100 אלף פריטים, כולל הצגה מרוכזת של אוצרות תות ענח' אמון באופן רחב יותר מאי פעם. לכן כל תקלה קטנה, ואפילו רושם של תקלה, מקבלת הד ציבורי גדול.
