עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן, הוא הדמות החשובה ביותר במדינה. באומרו המדינה תלך למלחמה או שלום, ובהתאם להחלטתו תבחר איראן האם לייצר פצצת גרעין. טוב, במידה והיכולות עדיין קיימות.
אם נעשה סדר בהיררכיה, הוא ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים וכל שאר התיקים. מה שהוא קובע – זה מה שיקרה באיראן. אומנם ישנו הנשיא, מסעוד פזשכיאן. אך סמכותו כמעט ולא קיימת, ואין לו השפעה אמיתית על ההחלטות.
מי אתה עלי ח'אמנאי?
עלי ח'אמנאי נולד בשנת 1939 במשהד, עיר הקודש השיעית בצפון מזרח איראן, כבן השני מתוך שמונה ילדים של ג'וואד ח'אמנאי, איש דת ממוצא אזרי, וח'אדיג'ה מירדאמאדי, ילידת יזד.
אביו היה דמות דתית עני, ואימו הייתה קשורה למשפחת סוחרים. ח'אמנאי נושא את התואר "סייד", הניתן לצאצאים ישירים של מוחמד, מייסד האסלאם. מגיל צעיר קיבל חינוך מוסלמי דתי והשתייך לזרם האג’תהאד, שמאמין בגילוי האימאם השנים עשר, מוחמד אל-מהדי, כגואל העולם.
בשנת 1957 עבר לעיר נג'ף שבעיראק כדי להמשיך בלימודי תאולוגיה, אך שב כעבור שנה למשהד בהפצרת אביו.
מאוחר יותר עבר ללמוד בעיר קום, מרכז לימודים דתי חשוב באיראן, שם למד תחת כוונת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. תחום עיסוקו היה הוראת דת, והוא אף חיבר ותרגם ספרים בנושאי אסלאם, אך לצד זאת לא בלט במיוחד בקרב אנשי הדת.
בשנות השישים, החל לפתח תודעה פוליטית חזקה, והשפעתו הייתה בעיקרה בתחום המאבק הפוליטי נגד שלטון המלוכה האוטוקרטי של מוחמד רזא שאה פהלווי.
ב-1963, עקב פעילותו הפוליטית, נעצר לראשונה בעקבות מחאת סטודנטים מוסלמים אדוקים נגד השלטון. לאחר מספר מעצרים נוספים, ובזמן שגורש ח'ומייני לגלות, המשיך ח'אמנאי לפעול באופן מחתרתי נגד השאה. ב-1964 התחתן עם מנסורה ח'וג’סתה באגרזאדה, בתו של איש עסקים מוכר במשפחת דת. ב-1975, לאחר שנעצר פעם נוספת על ידי המשטרה החשאית של השאה, הסאוואכ, שוחרר לאחר כמה חודשים, אך לא הורשה לשוב ולהעביר שיעורים דתיים.
המהפכה השיעית וחייו הפוליטים
עלי ח'אמנאי היה דמות מפתח במהפכה האסלאמית של 1979, ויחד עם רוחאללה ח'ומייני ואכבר האשמי רפסנג'אני, היה שותף בהקמת המשטר האסלאמי החדש באיראן.
במהלך שנותיו הראשונות בשלטון, שימש ח'אמנאי בתפקידים בכירים, כולל מינויו לאימאם של תפילות יום השישי בעיר קום ב-1980, לאחר התפטרותו של חוסיין עלי מונתזרי. הוא גם שימש תקופה קצרה כסגן שר ההגנה הלאומית וכמפקח על משמרות המהפכה.
ח'אמנאי היה איש מפתח בעיצוב המשטר החדש באיראן, כולל חקיקת החוקה שנשאה את עיקרון "וֶלַאיַתֶ פַקִיה": שלטון המנהיג העליון, אשר נתן לו סמכויות בלתי מוגבלות במדינה.
הוא פעל להדיר את הסיעות הליברליות והסוציאליסטיות ממוקדי הכוח, והשאיר את השלטון בידי אנשי דת נעלים, נאמנים לח'ומייני.
מאבקים פנימיים נוספים התרחשו במהלך השנים, ובמיוחד במהלך ההתקוממות של המוג'אהדין ח'לק, כאשר ח'אמנאי היה חלק מהמובילים במאבק נגד הארגון.
ב-1981, לאחר התנקשות בנשיא מוחמד עלי רג'אי, נבחר ח'אמנאי לנשיא איראן, והמשיך לשאת את המעמד לאחר שנבחר מחדש ב-1985. בתקופה זו, ח'אמנאי, ששימש כחלק מקבוצת מקבלי ההחלטות הבכירים במלחמת איראן – עיראק, והוביל את המשטר למלחמה ארוכה ומדממת, שנמשכה שש שנים ללא תוצאה חד משמעית.
ב-1989, לאחר מותו של ח'ומייני, ח'אמנאי מונה למנהיג העליון של איראן על ידי מועצת המומחים האיראנית, למרות שלא היה בעל המעמד הדתי הנדרש לכך. תקופת שלטונו העמיקה את הדיקטטורה במדינה, תוך שמירה על עקרונותיו.
תקופתו של עלי ח'אמנאי כמנהיג העליון של איראן
לאחר מותו של רוחאללה ח'ומייני ב-1989, מינתה מועצת המומחים את עלי ח'אמנאי למנהיג העליון של איראן.
מינויו אושר ברוב של 60 מתוך 74 חברים במועצת המומחים, אם כי תחילה לא היה לו את מעמד הדתי הנדרש לשאת בתפקיד. החוקה האיראנית שונתה על מנת לאפשר לו לקבל את התפקיד. בהמשך, ח'אמנאי הצליח להבטיח את מעמדו כמנהיג העליון, אף על פי שהיו התנגדויות פנימיות ממספר דמויות חזקות במשטר, כמו אכבר האשמי רפסנג'אני ובנו של ח'ומייני, אחמד ח'ומייני.
בתקופתו, ח'אמנאי שמר על סמכויות פוליטיות רחבות, שהקנו לו שליטה כמעט מוחלטת על כל תחום מדיני וכלכלי. הוא מינה והורה לממשלות לשמור על מדיניות חוץ שמרנית ועמוקה, והתנגד לניסיונות הידברות עם המערב, במיוחד עם ארצות הברית. כמו כן, ח'אמנאי שמר על שליטה מוחלטת במשמרות המהפכה, שהיו אחראים לכל פעילות ביטחונית והרחיב את השפעתם ברחבי המזרח התיכון, כולל תמיכה בארגוני טרור כמו חזבאללה וחמאס.
בנוסף, במהלך כהונתו קידם ח'אמנאי את תוכנית הגרעין האיראנית, תוך שמירה על ההתנגדות להסכמים עם המערב. הוא גם האיץ את פיתוח מערכת הרקטות והטילים של איראן, והדגיש את הצורך בנשק גרעיני כמרכיב קריטי בהגנה על המדינה. חרף הסנקציות שהוטלו על איראן, המשטר נשאר איתן במאמציו לפתח טכנולוגיות גרעיניות.
כמנהיג עליון, ח'אמנאי שמר על יכולת ההתערבות בתהליכים פוליטיים פנימיים, ובמהלך כהונתו הוא עיוות תוצאות בחירות כדי לשמר את כוחו. הוא גם התמודד עם גל של מחאות פנים, כולל המהומות שאירעו לאחר הבחירות לנשיאות ב-2009, בהן הטיל ח'אמנאי וטו על תוצאות הבחירות ולגייס את כוחות הביטחון לדיכוי המפגינים.
באמצע העשור השני של המאה ה-21, עם השתלטות איראן על אזורים נוספים במזרח התיכון. איראן הפכה לאיום הולך ומתרקם על ישראל והמדינות הסוניות באזור. ח'אמנאי המשיך לתמוך בקמפיינים צבאיים שגרמו למתיחות גבוהה עם ישראל וארה"ב, במיוחד במלחמות האזרחים בסוריה ובתימן.
