סקר חדש של מכון מכון "איפסוס" קובע שקיר סטרמר הוא ראש הממשלה הכי פחות פופולרי בבריטניה, מאז החלו המדידות בשנת 1977. רק 13% מאזרחי בריטניה שבמדגם הביעו שביעות רצון מתפקודו, מול 79% שאינם מרוצים.
לשם השוואה, עד היום החזיקו בשיא השלילי ג'ון מייג'ור באוגוסט 1994 ורישי סונאק באפריל 2024 – שניהם עם פער שלילי של 59%. אך כעת סטרמר שובר שיא עגום חדש, עם מינוס 66% בפופולריות האישית שלו ומינוס 70% לממשלתו.
מהפך בדעת הקהל
הקריסה מיוחסת לאי-עמידה בציפיות בתחומי הכלכלה והשירותים הציבוריים אך אחת הסוגיות המרכזיות שהובילו למשבר היא ההגירה: יותר מ-30 אלף מהגרים בלתי חוקיים חצו השנה את תעלת למאנש בסירות מצרפת, חרף מאמצי בריטניה ומדינות האזור לבלום את רשתות ההברחה.
החלטת הממשלה לשכן רבים מהמהגרים במלונות על חשבון המדינה הציתה גל מחאות רחב, ובשיאו הצליח פעיל הימין טומי רובינסון להוציא מעל 100 אלף מפגינים לרחובות לונדון. הסערה גברה עוד יותר כשדווח כי מבקש מקלט בן 30 מעזה, אל-נג'אר אמיר עבד אל-רחים, נעצר לאחר שנחשד בקיום "תקשורת מינית" עם נערה בת 14 ובניסיון להיפגש עמה. נגדו הוגש כתב אישום, והתקשורת הבריטית עדיין מבררת איך ומתי נכנס לממלכה.
מרד פנימי בלייבור
הסקר פורסם שעות לפני פתיחת ועידת הלייבור בליברפול, שם ינסה סטרמר לשדר יציבות. אך במפלגה כבר נשמעים קולות להחליפו: אנדי ברנהאם, ראש העיר מנצ'סטר, הוזכר כמועמד פוטנציאלי. "זה לא אני", אמר, אך הודה שחברי פרלמנט כבר פנו אליו.
מפלגת UK Reform של נייג'ל פראג' נהנית מתמיכה של 34%, יתרון של 12% על הלייבור שנפלה ל-22% בלבד, הנתון הנמוך ביותר שלה מאז 2009. פראג' מוביל גם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה עם 25% לעומת 19% לסטרמר. אפילו בקרב מצביעי הלייבור, התמיכה בו מתערערת.
קריסתו הפוליטית של סטרמר
סטרמר, שהוביל רק לפני שנה את הלייבור לניצחון אדיר אחרי 14 שנות שלטון שמרני, מוצא עצמו כעת בעין הסערה. אם מפלגתו תיכשל בבחירות לרשויות המקומיות במאי הקרוב, הלחץ לקיים בחירות מוקדמות עשוי להפוך לבלתי נמנע.
בישראל עוקבים אחר קריסתו הפוליטית של סטרמר. כשהפופולריות שלו מתרסקת לשפל היסטורי, יש מי שרואים בכך הוכחה נוספת לכך שהכרה אובססיבית במדינה פלסטינית אינה מייצרת יציבות, אלא פוגעת גם במנהיגי אירופה עצמם. בעוד ההנהגות נגררות אחר המהגרים, הציבור מצביע ברגליים ומאותת כי פתרונות מדיניים שנכפים מלמעלה, תוך התעלמות מאיומי הטרור והמציאות בשטח, אינם מקבלים לגיטימציה אמיתית.
כשבריטניה תהיה מוסלמית שום דבר לא ישנה