הודעתו של הנשיא ג'ו ביידן בדבר פרישתו מן המירוץ לנשיאות הצליחה להפתיע רבים בארה"ב ובעולם כולו, על אף שלא הייתה אמורה להפתיע: במשך יותר משנה קוראים רבים במפלגתו לפרישתו על רקע הזדקנותו ומצבו הבריאותי, והופעתו החלשה בעימות הנשיאותי מול דונלד גרמה לקולות אלו להתגבר ואף להפוך למיינסטרימים – כאשר היה ברור שביידן לא יוכל לעמוד מול לחצים כגון אלו לתקופה ממושכת. ואף על פי כן, החלטתו ההיסטורית של ביידן (מאז החלטתו של הנשיא לינדון ג'ונסון לפרוש מן המירוץ ב-1968 על רקע מלחמת ויאטנם, לא ויתר נשיא על ההזדמנות לרוץ לכהונה שנייה) תפסה את כולם לא מוכנים.
כעת, ממתינה האומה האמריקאית לראות כיצד יתפתחו הדברים ב-100 הימים עד לבחירות, ובאופן כללי בחצי השנה שנותרה עד לסיום כהונתו של ביידן (כאשר הנשיא הבהיר שהוא פורש מן המועמדות אך לא מן התפקיד). המפלגה הדמוקרטית צריכה לבחור מנהיג חדש, ונראה שאין זמן לערוך פריימריז חדשים – כך שהצירים שנבחרו לועידה המפלגתית שתתקיים בשיקגו בעוד מספר שבועות, רובם על תקן תמיכה בביידן, יצטרכו לבחור באדם חדש.
המועמדת הבולטת ביותר לתפקיד היא היורשת הטבעית של ביידן, סגנית הנשיא קמלה האריס – ולמעשה, ביידן ומרבית הבכירים במפלגה הדמוקרטית כבר הביעו בה תמיכה. האריס, ממוצא אסייתי ואפרו-אמריקאי, כיהנה כתובעת כללית ובהמשך כסנאטורית מטעם קליפורניה בטרם נבחרה לסגנות הנשיאות יחד עם ביידן. מאז נותרה האריס באופן יחסי בצלו של ביידן, ולא יצאה מגדרה כדי להשיג את אור הזרקורים; הדבר נובע גם מאישיותה, הנתפסת כקונפורמיסטית ואפרורית. החשש העיקרי בבחירה בהאריס במועמדת, הוא שהיא נחשבת ללא מאוד-פופולרית וסוחפת; בהינתן זאת, ייתכן כי מספר חברי מפלגה ינסו לערער עליה ולהשיג את המועמדות במקומה, דבר שיפתח מירוץ בתוך המפלגה.
מהן ההשלכות של מהלכים פוליטיים אלו מבחינת ישראל והמלחמה? בטווח הקצר, בחצי השנה הקרובה, ביידן איבד הרבה מכוחו, אך מצד שני משוחרר יותר מלחצים, התלבטויות ונטיות שאפיינו את מצבו בעבר. החודשים הקרובים יהיו שעת מבחן עבור הנטייה הישראלית של ביידן – האם הוא ינצל את המצב כדי לגות את ישראל או יותר, או דווקא כדי להפעיל עליה לחץ רב יותר לקראת עיצוב המזרח התיכון על פי חזונו, עם נורמליזציה ו-2 מדינות. בטווח הארוך, מחויבותה של האריס לישראל איננה ברורה, שכן אין בבסיסה ערכים דתיים או אידיאליים ציוניים; ומצד שני, חשוב לזכור כי האריס נשואה לעורך הדין דאג אמהוף, יהודי המחשיב עצמו כפרו-ישראלי. ככל הנראה ניתן לצפות מהאריס למדיניות דומה לזו של הנשיא לשעבר ברק אובמה; ועל זה ניתן לומר – נו שוין, יכל להיות פחות טוב.
