בישראל מבהירים כי נכון לעכשיו אין שותפות או חשיפה לתכנון אמריקני לתקיפה באיראן. במערכת הביטחון ההנחה הרווחת היום (ד') היא שאם וושינגטון תבחר לפעול, ישראל תקבל התרעה קצרה בלבד.
לצד זאת, האמירות של טראמפ על ה"עזרה שבדרך" ואזהרות של מדינות זרות לאזרחיהן לעזוב את איראן יוצרות תחושה של משהו שעומד להתרחש. ובכל זאת, על פי הדיווח של העיתונאי רונן ברגמן גורמים ביטחוניים מטילים ספק ביכולת לשנות את המציאות בשטח באמצעות פעולה צבאית.
למה טראמפ שוקל פעולה?
הערכת הגורמים היא שטראמפ מונע משילוב של שיקולים תדמיתיים והיסטוריים. רצון להיראות כמי שעומד לצד המוחים, להקרין עוצמה פוליטית, ולבדל עצמו מהתגובה הרפה של אובמה למחאות ב-2009. עם זאת, גם תקיפה ממוקדת של יעדי משמרות המהפכה או הבסיג' עשויה להיתפס כמהלך סמלי יותר מאשר כזה שמפיל באמת את שליטת המשטר.
הניסיון מלמד שגם מהלומות צבאיות כבדות אינן משנות את יכולת הדיכוי של טהרן – במדינה הענקית שנשלטת ביד ברזל.
האיום האיראני על ישראל
הסיכוי שאיראן תבחר לתקוף את ישראל ללא טריגר ישיר נחשב נמוך מאוד. מבחינת חמינאי, פתיחת חזית נוספת לא משרתת שום היגיון אסטרטגי. האיומים על גוש-דן נועדו בעיקר להרתיע את ארצות הברית ולהעלות את מחיר ההחלטה שלה. בשלב זה לא אותרו הכנות ממשיות לתקיפה, אך במערכת הביטחון מדגישים כי תמונת המודיעין יכולה להשתנות בכל רגע.
ולכן, למרות ההערכות המרגיעות, ישראל נוקטת בצעדי היערכות אזרחיים, צבאיים ומודיעיניים. חלק מהלקחים של ה-7 באוקטובר כבר הוטמעו והגישה היא לא להמר על הערכות בלבד.
מצב המחאות באיראן
בתוך כך, לפי המידע הקיים מאיראן, היקף ההפגנות ירד והמשטר מצליח להשיב לעצמו שליטה יחסית, במחיר דמים כבד. יותר מ-2,400 הרוגים ואלפי עצורים בגל מחאה חריג שכולל קריאה מפורשת להפלת המשטר, אך גם המחאה הזו עלולה לדעוך כמו קודמותיה מאז 2009.
לסיכום, התקיפה האמריקנית אינה ודאית, האיום האיראני על ישראל נותר בעיקר הצהרתי, והמחאה באיראן עומדת בצומת קריטי בין שינוי היסטורי לדעיכה נוספת.
