העיתונאי הבריטי צ'ארלס מור, לשעבר עורך הטלגרף והביוגרף של מרגרט תאצ'ר, פרסם טור נרחב שבו הוא מנתח את דרכו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – ומגדיר אותו כאחד המנהיגים המרשימים ביותר שידעה מדינת ישראל. לדביר, "ייתכן שהוא מסוג האנשים שלא הייתם רוצים להצטרף לקבינט שלהם אם אתם חפצי קריירה פוליטית עצמאית. אך הוא ללא ספק ראוי לתפקידו – התפקיד התובעני ביותר בעולם הדמוקרטי".
מור אינו מתעלם מהמחלוקות סביב נתניהו, אך מדגיש כי לאורך כהונתו הארוכה שהחלה כבר בשנת 1996 ונמשכת ברציפות כמעט מלאה מאז 2009, הצליח להוביל מהלכים אסטרטגיים בעלי השפעה היסטורית. בין היתר מציין מור את כהונתו כשר אוצר, שבה קידם רפורמות כלכליות שהובילו את ישראל להפוך ל"אומת הסטארט-אפ", עם השפעה טכנולוגית ורפואית בזירה העולמית.
מהלך פורץ דרך
בהיבט המדיני, הטור מדגיש את הסכמי אברהם, שנחתמו בשיתוף פעולה עם נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ, כמהלך פורץ דרך שיצר בריתות אזוריות חדשות. מור אף מציין כי מדינות ערביות מביעות בשנים האחרונות עמדה תקיפה יותר מול איראן – מגמה שהוא רואה כחלק משינוי אסטרטגי רחב.
נושא מרכזי בטור הוא האיום האיראני. מור מזכיר את נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקאי בשנת 2015, שבו התריע מפני הסכם הגרעין, ומציג אותו כבעל ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. לצד זאת הוא מתייחס גם לאירועי 7 באוקטובר ולמערכה שהתפתחה בעקבותיהם, ומדגיש את שיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל לארצות הברית.
הטור מסתיים בהשוואה היסטורית מעניינת, כשהוא מציין כי מערכת היחסים האסטרטגית בין וושינגטון לירושלים מעמיקה – ומציב את ישראל כשותפה מרכזית בזירה הבינלאומית.
צרצ'יל בין זמננו
צרציל בתחת שלי. לאזרחים שלו אין כסף לאוכל במקרר שלא נדבר על דירה חס וחלילה.
"תגיד, באיזו מדינה אתה חי? כי המציאות בשטח אומרת בדיוק את ההפך.
נסה להיכנס היום לסופר – העגלות מפוצצות, התורים ארוכים ואנשים קונים כאילו אין מחר. נסה להזמין מקום למסעדה טובה או להצגה – הכל סולד-אאוט שבועות מראש. בתי המלון בארץ מלאים עד אפס מקום, ובנתב"ג? תורי ענק של אנשים שטסים לחו"ל פעמיים בשנה 'לחיות את החיים הטובים'.
אם המצב היה כל כך גרוע ואנשים באמת היו 'מתים מרעב', היית רואה רחובות ריקים וחנויות סגורות. במקום זה, רואים צריכה מטורפת בכל פינה. אי אפשר לצעוק 'ביבי כישלון' ובו זמנית למלא עגלות ולהזמין טיסות.
יש פער אדיר בין הניסיון לצייר פה קריסה כלכלית לבין רמת החיים הגבוהה שישראלים מרשים לעצמם בפועל. הנתונים בשטח והתמונות מהסופרים פשוט לא משקרים."
מדד הקניונים והמסעדות: תשאלי אותו מתי פעם אחרונה הוא ניסה למצוא חנייה בקניון בשעות הערב.
הסופר כראיה: תצייני שדווקא מי שנחשב "מעמד ביניים" או אפילו פחות, הוא זה שקונה הכי הרבה מותגים וממלא את העגלות.
הפרדוקס: איך יכול להיות ש"אין אוכל" אבל חברות המזון והקמעונאות מדווחות על רווחי שיא כל רבעון?
מדינה מפוצצת בכסף ומלאה בבכיינים!!
מנהיג ענק חכם ומיוחד