לפני שנה בדיוק, ב-20 בינואר 2025, הושבע דונלד טראמפ בפעם השנייה לנשיא ארצות הברית. היום (ג'), כשרבע מתקופת כהונתו כבר מאחוריו, ניתן לסמן בבירור קו מדיניות ותפיסה ברורים: השנה הראשונה כללה שורת החלטות שהותירו חותם בזירה הבינלאומית, ובראשן התקיפה באיראן, הובלת שחרור החטופים, קידום הפסקת האש בעזה ותמיכה משמעותיות בישראל בזירה המדינית.
צפו בהודעה על זכיית טראמפ בפרס ישראל:
בדלנות חלקית – מעורבות "סלקטיבית"
על אף הסיסמה "אמריקה תחילה", טראמפ לא הסתגר בגבולות אמריקה. בפועל, הוא בחר במדיניות של בדלנות חלקית: צמצום מחויבויות ארוכות טווח, לצד נכונות להפעיל כוח כאשר אינטרסים אמריקניים חיוניים עמדו על הפרק. כך פעל באיראן, בתימן, בוונצואלה ובמוקדים נוספים, בעיקר באמצעות כוח אווירי ממוקד שנועד לשדר דומיננטיות בלי להיגרר למלחמות ממושכות.
מאחורי המהלכים עומדת תפיסה אסטרטגית של חלוקת הזירה הבינלאומית ל"אזורי השפעה". ארצות הברית דורשת חופש פעולה בחצי הכדור המערבי, מפגינה סלחנות יחסית כלפי מוסקבה במזרח אירופה, וממקדת את עיקר המאמץ מול האיום הסיני, שנתפס בעיני טראמפ כאיום הכלכלי והגיאו אסטרטגי המרכזי של העשור הקרוב.
המזרח התיכון במרכז: "שלום מתוך עוצמה"
טראמפ היה גורם מרכזי בקידום עסקת החטופים והפסקת האש בעזה, תוך ניסיון לעצב מתווה מדיני ארוך טווח לרצועה. במקביל, הוא חותר להרחבת הסכמי אברהם וליצירת סביבה אזורית שמרתיעה את איראן ושלוחותיה. המחויבות לישראל, גם במחיר חיכוך עם שותפות אחרות, בלטה לכל אורך השנה. הקמת מועצת השלום העולמית של טראמפ, שאמורה לצאת לדרך בקרוב, ממחישה את הדוקטרינה שמובילה אותו בכהונה זו: חתירה ליציבות ולהסדרים, אך לא בכל מחיר.
בעיני טראמפ, אין סתירה בין יוזמות שלום לבין איומים, סנקציות והפעלת לחץ.
כלכלה ויוקר המחיה
בזירה הפנימית נרשמה החרפה בעימות בין טראמפ למוסדות הממשל. טראמפ פעל לצמצום סמכויות רגולטוריות, החליף בכירים והפעיל לחץ על גופים עצמאיים, תוך עימות מתמשך עם מערכת המשפט והתקשורת. תומכיו רואים בכך חיזוק משילות, מתנגדיו מזהירים מפגיעה באיזונים הדמוקרטיים.
הבטחות הממשל להורדת יוקר המחיה לא התממשו במלואן. מדיניות המכסים הובילה לעלייה במחירי מזון ומוצרי צריכה, וגם מחירי האנרגיה לא ירדו כפי שהובטח. נתונים אלה תרמו לשחיקה באמון הציבורי ולירידה חדה בשיעורי התמיכה בנשיא במהלך השנה הראשונה.
המבחן עוד לפנינו
שנת הכהונה הראשונה בקדנציה השנייה מציגה נשיא שפועל בנחישות, עם משנה סדורה וברורה יותר מכפי שנדמה כלפי חוץ. החודשים הקרובים יכריעו אם המודל הזה יצליח לייצר תוצרים יציבים ארוכי טווח, או יעמיק מתחים בזירות השונות. מה שכבר נראה ברור: טראמפ לא מתכוון להוריד רגל מהגז.
