ב־4 באוגוסט 2020, לפני חמש שנים בדיוק, אירע האסון הגדול בתולדות לבנון: פיצוץ בנמל ביירות גבה את חייהם של לפחות 218 בני אדם, פצע למעלה מ7,000, וגרם לנזק כלכלי עצום שהוערך בכ-15 מיליארד דולר.
הפיצוץ התרחש בעקבות אש שפרצה במחסן ובו 2,750 טון אמוניום חנקתי. חומר נפיץ שהוחרם מספינה שעגנה בנמל כבר ב-2013, אך נותר במקום במשך שנים בניגוד להמלצות וללא פיקוח. גל ההדף החריב שכונות שלמות בעיר, פגע במוסדות ציבור, והביא לקריסת תשתיות בסיסיות. כולל תחנות כוח, בתי חולים ואמצעי תקשורת.
אז מה קרה בביירות?
הפיצוץ ארע לאחר שפרצה שריפה במחסן זיקוקים בנמל, שהתפשטה למחסן סמוך. האנגר 12 שבו אוחסן האמוניום החנקתי. בשעה 18:07 אירע פיצוץ אדיר שיצר גל הדף עצום שהורגש עד לקפריסין, כ-200 קילומטרים מהמוקד. פטריית עשן אדומה-לבנה התמרה לגובה מאות מטרים, והדי הפיצוץ נשמעו גם בישראל ובסוריה.
עשרות כבאים נפגעו בעת שניסו להשתלט על האש, מאות מבנים נהרסו, ו-85% ממלאי החיטה של לבנון הפכו לבלתי ראויים לשימוש לאחר שמחסני הדגן המרכזיים במדינה הושמדו. לפי הערכות מושל ביירות, כ-250 אלף בני אדם נותרו חסרי קורת גג. בתי החולים בעיר קרסו תחת העומס, והצלב האדום נאלץ לפנות פצועים לבתי חולים מחוץ לעיר. ראש ממשלת לבנון הכריז על הבירה "עיר מוכת אסון", ויום למחרת נקבע כיום אבל לאומי.
ההבטחות, והאכזבות
הפיצוץ הוביל להתפטרות ראש הממשלה דאז חסאן דיאב וממשלתו תוך ימים ספורים. למרות פתיחה בחקירה, זו שובשה שוב ושוב בשל לחצים פוליטיים, סירוב של בכירים להיחקר, והדחת שופטים. עד היום, אף בכיר לבנוני לא הורשע בפרשה.
השופט טארק ביטאר, שמונה לנהל את התיק, נתקל בהתנגדות חריפה מצד חזבאללה ובעלי תפקידים בכירים. משפחות הקורבנות טענו לסחבת מכוונת, התערבות פוליטית והימנעות מהעמדה לדין של גורמים ביטחוניים, שיפוטיים וממשלתיים שידעו על הסכנה, אך לא עשו דבר.
