ידידיה, לוחם בגבעתי, מספר על הקרב בעזה שבו נפצע – ועל הרגע שבו גילה שחברו הטוב עמיחי, שהוא עצמו הביא למחלקה, לא שרד. בין זירת הקרב להתמודדות עם רגשות אשמה, פגישה עם משפחתו של עמיחי שמגלה לו אמת אחת: עמיחי בחר לשרת, להילחם – ולתת את כל כולו מתוך אהבה לעם, לארץ ולחיים של קידוש ה’. עדות כואבת, אמיצה ומלאת לב – על אחריות, בחירה וחברות שלא נגמרת גם אחרי הקרב.