המשרביה, אלמנט אדריכלי שמקורו בתרבות האיסלאם, מתחיל לתפוס מקום משמעותי בנוף האדריכלי הישראלי. מדובר במעין רשת עשויה מבטון, עץ, או מתכת, ששימשה במקור לפתחים של מבנים, חלונות, או קירות במדינות כמו מרוקו, מצרים וטורקיה. המשרביה שימשה במקור לשמירה על פרטיות, יצירת הצללה, אוורור והפחתת טמפרטורה.
בעולם, המשרביה משולבת במבנים מונומנטליים כמו המכון לחקר העולם הערבי בפריז, מגדל דוחא בקטאר, והסניף האמירתי של מוזיאון הלובר באבו דאבי. בישראל, השימוש במשרביות הולך וגובר בשנים האחרונות, כפי שניתן לראות במבנה הייחודי של חברת ישקר באזור התעשייה תפן.
מוטי אפריאט, מנכ"ל חברת החיפויים הילרון, מציין כי השימוש במשרביות בישראל התרחב משמעותית רק בחמש השנים האחרונות. לדבריו, רוב הלקוחות מעוניינים במשרביות בעיקר בשל הערך האסתטי שלהן.
בני קונויסר מקבוצת אלוקל מדגיש את הגמישות העיצובית שמשרביות מאפשרות לאדריכלים. "מה שטוב במשרביה", הוא אומר, "הוא שהאדריכל יכול לעצב איזו דוגמה שהוא רוצה, ולפי זה אנו מכינים את התבנית. זה החלום של כל אדריכל".
אשדוד מתבלטת כעיר עם שימוש נרחב במשרביות, כחלק ממאמץ לשמר את המסורת הים תיכונית של העיר. האדריכלית הילה ישראלביץ, מהבולטות בתחום תכנון בתי יוקרה, מרבה לשלב משרביות בעבודותיה ומציינת את היתרונות הפונקציונליים והאסתטיים שלהן.
המשרביה מהווה דוגמה מעניינת לאופן שבו אלמנט אדריכלי עתיק מתאים את עצמו לעולם המודרני, משלב אסתטיקה עם פונקציונליות, ומוצא את מקומו בנוף האדריכלי הישראלי העכשווי.
