ב-7 באוקטובר, תחת אש בלתי פוסקת, ניהלה סרן סהר סעודיין את מערך היירוטים של כיפת ברזל במרחב הדרומי. סהר, בת 21 בלבד, יירטה מעל מאתיים טילים – שיא שלא תועד כמותו במערכת. למרות הסכנה הברורה, סהר בחרה להמשיך להילחם ולמלא את משימתה – עד שנפלה בקרב, בעודה מגינה על הבית, המשפחה והעם.
"לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני אהיה קצינה"
סהר גדלה בראש העין, ובגיל צעיר כבר הפגינה אחריות יוצאת דופן. במקום שהוריה יכינו לה כריכים לבית הספר, היא הייתה זו שקמה מוקדם ומכינה להם קופסאות אוכל לעבודה. אהבת הארץ בערה בה מילדות, ובעקבות מבצע צוק איתן בגיל 12, החליטה להקדיש את חייה להגנה על תושבי הדרום. "רציתי להיות שם בשבילם", סיפרה.
https://www.youtube.com/watch?v=f4-htQzN1G4
עוד באותו הנושא
- צה"ל ושב"כ השמידו 4 מחסני אמל"ח של חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועה
- הלב שבור! ליאל, אחותו של סרן אליאב חיים צפלמוס שנפל אתמול בלבנון בתאונה מבצעית, ספדה לו בכאב: "מהרגע שהקצינים נכנסו בדלת אתמול יש לי חור ענק בלב שלא יתמלא שוב. היית הלב הפועם של הבית. תמיד היית המודל לחיקוי שלי. התחלתי בעקבותיך לשמור שבת. כמה שהייתי מוכנה לתת בשביל עוד שבת איתך. אכלתי כמוך, השקעתי בלימודים, אין לך מושג כמה רציתי להיות כמוך. תמיד היית שם לעזור לי"
- שבת שלום לכל עם ישראל מהכותל המערבי מלוחמי גדוד 92 של חטיבת כפיר
- תושבי קריית חיים במצעד דגלים לקראת הלווייתו של סרן אליאב חיים צפלמוס ז"ל
סהר נלחמה על מקומה במערך כיפת ברזל והתמידה באימונים. למרות שנפלה בשלב השלמת חילות בקורס הקצינים היא לא הסכימה לוותר על החלום שלה. היא עמדה נחושה בפני ועדת ההדחות ואמרה: "לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני אהיה קצינה". אהבתה לחייליה הייתה מוחשית כמו שמספרים פקודיה ועמיתיה. היא הורידה דרגות כדי לשוחח בגובה העיניים, והקפידה להעניק לכל חייל יחס אישי ואכפתי.
הגבורה האחרונה
ביום הקרב הקשה, שמחת תורה, ולאחר שעות ארוכות של יירוטים, התרוקנו משגרי הסוללה. סהר ידעה שיש מחבלים בשטח אך סירבה לעצור. בדרכה לחמש את המשגרים מחדש, נתקלה במחבלים – ונפלה עם עוד שניים מחייליה. סהר סיימה את חייה תוך שהיא מגינה על הארץ שכה אהבה ושמחה בה. "זו בעצם הצוואה שלה," מספרת משפחתה, "להמשיך לשמוח, מתוך ידיעה שהיא שומרת עלינו".

