משרד הקליטה והעלייה ערך אתמול (ד') יום למטפלים, כדי לתת מענה נכון עבור עולים במהלך מלחמת חרבות ברזל, ולאחריה.
הדסה בן ארי, מחברת הספר המצליח 'מלחמה של גיבורים', הנחתה בכנס פאנל בנושא 'זווית אישית'. חלק מהמשתתפים בפאנל אף הופיעו בספרה, ושיתפו בו את חוויות המלחמה האישיות שלהם.
בפאנל הופיעו בן ונתן קילינסקי שעשו עלייה לפני חמש שנים מסאן פאולו שבברזיל במטרה להתגייס; אשטיה-אביטל קסאיה, עולה מאתיופיה שאחיה נהרג בעזה; פנחס להואובום, תלמיד כיתה י' שמשפחתו פונתה משדרות לבית מלון בירושלים; ודריה ליפי – ניצולה ממסיבת הנובה שעלתה בגיל 14 מרוסיה.
משאבים בזמן מלחמה
"במהלך הפאנל שאלתי אותם איך הם כעולים התמודדו בזמן המלחמה, ומה הכוחות שהם גילו בעצמם?", מספרת בן ארי. "איזה משאבים עזרו להם להתמודד בזמן המלחמה, ולכן מה המסר שלהם לאנשי המקצוע שהיו בקהל".
"המסר המרכזי שלהם למטפלים היה שבתור עולים, הם לא תמיד יודעים לדבר רגשות. אבל הכי חשוב לא לוותר עליהם. הם אמרו שהמטופל רואה מתי באמת רוצים לעזור לו ,ושהם באיזו ציפייה שינגישו את העזרה שלהם, את כל מה שיש להם לאנשי המקצוע לתת. אם זה למשל ברמת השפה שהיא לא תמיד קלה להם".
משמעות עוזרת להתמודדות
אחד הדברים המרכזיים שהעולים ציינו שנתן להם כוחות להתמודד, היה המשמעות.
"כולם אמרו שהמשמעות נתנה להם כוח" מציינת בן ארי. "נתן ובן אמרו שבזה שהם יודעים למען מה הם נלחמים, שהם עלו לארץ בשביל להתגייס לשירות משמעותי, ההבנה שאנחנו נלחמים על הקיום שלנו. כל זה נתן להם כוח".
"נתן שיתף אותי בסיפור בו במהלך הלחימה הוא ראה מחבלים יורים על אחד הצוותים, והוא ירה עליהם. לאחר זמן מה הוא פגש את אחיו וסיפר לו על זה, והסתבר שאחיו היה בצוות שעליהם ירו ונתן הציל את חייו. המשמעות הזאת של להציל את האחר, במיוחד כשמדובר באחיך, מעניקה המון עבורם".
"נתן לו משמעות"
כל אחד מהמשתתפים בפאנל, שיתף בחוויותיו האישיות בזמן המלחמה.
פנחס, שפונה משדרות סיפר שבבית המלון היו פערים בין המבוגרים לצעירים. המבוגרים לא יכלו להסתדר עם האוכל של המלון, כיון שהם רגילים לאוכל המסורתי של בני המנשה. היו להם גם פערים בטכנולוגיה או במילוי של טפסים, בירוקרטיה, הגעה למקומות, הזמנה של דברים. בעקבות כך הוא התגייס לעזור להם.
"ברגע שהוא הבין שהוא יכול לעזור למבוגרים של בני המנשה, זה ממש נתן לו משמעות שהוא בלהיות עבור מישהו אחר", מציינת בן ארי.
דריה, ניצולת הנובה, עובדת כמדריכת גלישה והחלה לעזור לפוסט טראומטיים בטיפול בגלישה, בניהם גם ניצולי הנובה. עד שהמדינה החלה להפעיל את המערך של טיפולים בפוסט טראומטיים, היא כבר עשתה זאת בעצמה. "עצם זה שהיא עזרה לאחרים זה נתן לה המון כוח".
המשמעות גרמה להם להרגיש ישראלים לכל דבר ועניין
אשטיה-אביטל ומשפחתה החליטו לעזור לחיילים בבסיסים. "הם פשוט עשו המון פעילויות של התגייסות לעזור לחיילים. להביא להם גרביים, עוגות, מוצרי היגיינה. זה ממש נתן לו תחושה של ישראלית לכל דבר. הרגעים האלה, שבהם כולם מתגייסים, זה רגעים שמפקיעים את זה שאתה עולה".
מרגישים ישראלים לגמרי
אחת השאלות המרכזיות שבן ארי העלתה בפאנל, היתה באיזה רגע הם הרגישו ישראלים.
"לישראליות מתחברים ברגעים קטנים שנמצאים מחוץ לחדר הטיפולים, כגון בלהסתובב עם ישראלים בכל מיני מקומות. אבל בכוחו של מלווה להדגיש ולהעצים את הרגעים האלו. הדבר הנוסף שגורם להם להרגיש ישראלי זה הגיוס והעזרה למען האחר. המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל, היא להעניק לאדם אחר".
גם במהלך השגרה הם מרגישים עדיין ישראלים למרות שהם כבר לא נלחמים או מתנדבים?
"הם עשו את ה'קרוסאובר'. המשמעות גרמה להם להרגיש ישראלים לכל דבר ועניין גם ביום יום והשגרה הכללית".
עולים חדשים במלחמה – מספרים
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל עלו לישראל כ-34,000 יהודים מכל העולם. במהלך המלחמה נפלו 40 חיילים עולים בלחימה בעזה ובלבנון, ומעל 400 נפצעו. נחטפו שני חיילים, נרצחו 18 אזרחים ונחטפו חמישה.
שגיא אחלה כתבה תמשיך להביא תוכן איכותי בבקשה