הרמטכ"ל והשר לשעבר, גדי איזנקוט, אביו של הלוחם גל איזנקוט ז"ל שנפל במלחמת "חרבות ברזל", שיתף היום (ג') ברשתות החברתיות פוסט בו תיאר את תחושותיו ביום הזיכרון.
"עדיין מאמין"
"עדיין מאמין", פתח את הפוסט. "היום נלך לבית העלמין, כמו הורים, משפחות וחברים שכולות ושכולים רבים מדי בישראל, והלב יקפא מעוצמת הגעגוע ותחושת ההחמצה", שיתף.
"גל בננו הצעיר, היה אדם ישיר ושמח, שקדן וטריאתלט, איש של אנשים, שחיבק, הביט בעיניים והקפיד לראות עמוק. תמיד שם לעצמו מטרות והגשים אותן, אהב לטייל ולחיות, חלם להיות רופא או מדען והיה בן, אח, נכד, דוד וחבר אוהב ואהוב. בשבעה באוקטובר איבד חברה טובה וחטיפתם של בני עמינו עוררה אצלו סערת נפש", סיפר.
"מדינת ישראל במיטבה"
איזנקוט סיפר כי בנו יצא לשירות המילואים ב-7 באוקטובר. "הסעתי אותו לנקודת המפגש ועקבתי אחריו עד שנעלם בקהל הגדול של הדור הנהדר שלו. כאבא וכמפקד בצה״ל התגאיתי ודאגתי. לא בשמחה רץ לקרב כי אם מחובה, לארצו ולבני עמו".
בנר ראשון של חנוכה תשפ"ד, סיפר הרמטכ"ל לשעבר, יצא גל לקרב עם חברו לצוות, "צמד הברזל שלו מימי השירות הסדיר, איל ברקוביץ', בן 28, סטודנט לרפואה מסוסיא. שונים ודומים, אחים. מדינת ישראל במיטבה. יחד יצאו אל משימתם האחרונה, משימת חילוץ חטופים חללים, ממנה לא שבו", שיתף.
"בשמה של הערבות ההדדית היהודית והישראלית יצאו להחזיר הביתה חטופים חללים תחת ההבטחה החדה – לא משאירים אחים מאחור. אני מקווה שברגעיו האחרונים שאב כוח וסערת נפשו רגעה בשם המשימה בה יצא". הוא פנה לבנו: "החלל שפערת כשהלכת גל, האין הסופי וההבנה המצמיתה שלא אראה אותך שוב, חורכים את נפשי".
"חובה עלינו – להיות ראויים"
"בשנתיים וחצי האחרונות שמעתי וקראתי מאות רבות של הספדים", שיתף איזנקוט. "אני מקפיד לאמץ אותם לליבי, להכיר ולו במעט, את מי שהלכו. הרצון לעשות יותר, להציל, לאחד, לעשות שיהיה פה טוב והתקווה שכך יהיה, הם המשותפים לנופלים והנופלות כולם".
"כבר שנתיים וחצי שאנחנו במלחמה. מלחמה שתחילתה טבח מתועב וכשל בלתי נתפס ולאחריהם התאוששות גדולה למען העם והבית של טובי בנותינו ובנינו, בלחימה נועזת ומעוררת הערכה וגאווה. דור אדיר של אנשים מחויבים, חזקים ונפלאים".
"לזכרם של הנופלים ולכבודו של הדור הצעיר, שנלחם על בטחונה, דמותה ועתידה של המדינה, אני אומר: חובה עלינו, על כולנו, להיות ראויים לקורבן הגדול והסופי שהם נתנו עבורנו. להיות ראויים היא לא סיסמה, היא חייבת להיות דרך חיים".
"מחוייב לממש את הציווי"
לדבריו, אחרי נפילת בנו נדרש להחליט על הדרך בה יתמודד. "מטבע הדברים, יש צד המושך להתכנסות פנימית ולהתמודדות פרטית. אבל יש גם קול פנימי עמוק המצווה לתקן ולשקם. מעל קברו של גל, נשבעתי שהמחיר ששילם, הוא וחבריו, אלו שהכיר ואלו שלא, לא יהיה לשווא. מאז יותר ויותר בכל יום אני מחוייב לממש את הציווי".
"יחד – נעשה ונצליח"
לסיכום, איזנקוט בחר לסיים במסר של תקווה וקרא לעם ישראל להתאחד. "יחד נבנה הווה ועתיד משותף וטוב יותר. זה אפשרי. אני מאמין. תאמינו איתי. אני עדיין מאמין, אמונה עמוקה בציונות, ואני מפציר בכם להחזיק באותה האמונה והתקווה כמוני".
"אני אוהב את מדינת ישראל. אני גאה במדינת ישראל. ביטחון ישראל ושגשוגה היו ונותרו משימת חיי. אני נחוש לעמוד במשימה זו תחת הציווי להיות ראויים, להם ולהן. יחד, נעשה ונצליח".
