אליעזר שמעוני, שורד שואה בן 97, ביקש לפנות היום (ב'), ערב יום השואה, ללוחמי ומפקדי חטיבה 7.
"הלב רועד מגאווה"
"כשאני עוצם את עיניי, אני רואה נער בן 15. רעב, קופא מקור, עומד בשערי הגיהנום שנקרא אושוויץ. אני רואה בעיניי רוחי את בוכנוואלד. אני רואה את צעדות המוות, שבהן השאלה לא הייתה אם ננצח אלא אם נצליח לנשום עוד נשימה אחת", פתח שורד השואה את מכתבו.
"שם בשלג המזוהם של אירופה, הייתי לבד. איבדתי את כל עולי – את הוריי, את אחיי, אחיותי ואת ביתי. היינו עם ללא הגנה. אבק אדם שכל רוח רעה יכלה לפזר", סיפר.
"היום כשאני שומע את רעם הטנקים שלכם בלבנון הלב שלי לא רועד מפחד, הוא רועד מגאווה. אתם התשובה לכל אותם הלילה בדרגש הצר במחנה. אתם הנס שלא העזתי לחלום עליו כשצעדתי בשלג ובקור בצעדות המוות. כשאני רואה את סמל החטיבה שלכם, אני רואה את חומת המגן שכל כך הייתה חסרה לנו אז", כתב.
"הניצחון שלנו – בעצם קיומכם"
"ממרחק של 80 שנה יש לי מסר אחד עבורכם: הניצחון שלנו, הוא לא רק בכיבוש היעד אלא בעצם קיומכם", הצהיר שמעוני.
"בכל פעם שאתם מהדקים את הקסדה, בכל פעם שאתם מבצעים משימה. אין מדובר רק בביטחון המדינה – אלא גם בנקמתם ותקומתם של מיליונים שלא זכו לראות חייל יהודי. אתם נלחמים כדי שהנינים שלי יוכלו לישון בשקט על האדמה שהיא שלנו לעד", הוסיף.
"לוחמים יקרים, שמרו על עצמכם, שמרו אחד על השני. אתם חוד החנית של עם שסירב למות, והחליט לחיות בקומה זקופה. אני ששרדתי את התופת והקמתי שבט מפואר בארץ הזאת, מצדיע לכם. אתם הניצחון המוחלט שלי ושל כל שורדי השואה באשר הם, אתם האור שמגרש את החושך. לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל. באהבה ובאמונה שלמה", סיכם.
