גיא הוכמן ניגש למלחמה מכיוון שרבים לא יודעים איך לגעת בו בזמן חירום: הומור. הוא לא היה עוד "כוכב שבא לביקור", אלא מי "קצין חיוך ראשי" – זה שתפקידו להרים, להצחיק, לשחרר את הלחץ, ולהזכיר לחיילים שהם עדיין בני אדם בתוך מציאות בלתי נתפסת.
בסדרה חדשה מבית "רגע של חכמה" שזכתה לשם "בחמ"ל של הוכמן": הקומיקאי מנהל שיחות מרתקות עם האנשים שמנהלים את המלחמה בחזית ובבית: “היום אנחנו הולכים לדבר עם פצועים, עם אמהות של חיילים, עם חיילים, עם מי שרוצה שיקשיבו לו”, אומר הוכמן בתחילת הסרטון.
"מחבלים או חיתולים?"
את שיחת הטלפון הראשונה עשה הוכמן עם עדן, אשת מילואמניק שסיפרה שהיא ובן זוגה אחרי 500 ומשהו ימי מילואים, וכבר בתחילת השבוע – מתחילים סבב נוסף. "מצד אחד אני מנסה להיות קלילה ומצד שני אני… אני מפחדת". לדבריה, מרגישים את הדעיכה במצב הרוח.
"בסבב השלישי שוחחנו אני ובעלי ואמרתי לו שאני לא רוצה שהוא ילך. והוא אמר לי 'מה אם אני לא אלך והוא לא יבוא, והוא לא יבוא – אז מי ילך? מי יעשה את מה שצריך לעשות? ושם זה נעצר – ושם הבנתי שאם אנחנו לא נתגייס למערך הזה – אז לא יהיה מי שיתגייס", הוסיפה עדן.
עדן גילתה להוכמן שיש לה תינוק בן שנתיים בבית ומיד הוכמן התלוצץ: "אני מכיר את המניפולציות של המילואימניקים. בוא נחשוף – הוא רוצה לברוח מהבית וזה לגיטימי. מחבלים או חיתולים – מה עדיף?".
"כל אחד בתפקיד שלו – אני עושה את התפקיד שלי בבית והוא עושה את התפקיד שלו בצבא", השיבה לו עדן.
"כמה כסף משלמים לך?"
לאחר מכן שוחח הוכמן עם אביה אשתו: "רציתי להגיד לך תודה שלאורך כל המלחמה נתת לי את הגב ללכת ולעשות דברים טובים. והבנת גם את המטרה".
אביה השיבה לו בצחוק: "כמה כסף משלמים לך בשביל שתגיד לי את הדברים האלה?".
פסטרמה או פוסט-טראומה
השיחה הבאה הייתה עם נוי, אשת מילואימניק המתמודד עם פוסט-טראומה. "גויסנו כמו כולם ב-7 באוקטובר ואחר כך גם זכינו להיפצע ולקבל חברה לבית שקוראים לה פוסט-טראומה, שזה ממש עוד בת זוג חדשה שנכנסה כאן לבית, שמנהלת אותנו", סיפרה.
"היא גורמת לו כל הזמן להרגיש לא שווה, לא מוערך, לא טוב, שלא אף לא אכפת ממנו", הוסיפה.
נוי סיפרה שהם מכנים אותה "פסטרמה": "אם אני לא רוצה שאנשים אחרים יבינו, אז אני שואלת אם בא לו פסטרמה ואז הוא אומר לי כן ואז אני מבינה שהוא במצב הזה וצריך לשחרר אותו".
נוי ביקשה לתת מסר לנשים של המילואמניקים שמתמודדים עם פוסט-טראומה: "קודם כל אני שולחת חיבוק עצום וגדול. קהילה מחבקת זה אחד הדברים שהכי עוזרים. תשתפו, תספרו. צריך לשים לב גם לא לחפור יותר מדי. לדעת להמשיך לכבד אותו ולהמשיך לעזור לו בכבוד. לא לזלזל בו לרגע".
"מנסים לרפא"
בסוף הסרטון, הוכמן מסכם: ישבנו, פתחנו את הלב, צחקנו, הקלנו. "אחרי מה שעברנו", הוא אומר, "מנסים לרפא".
החמ״ל הזה לא מציע תשובות גדולות, ולא מתיימר לפתור מלחמה או טראומה. הוא מציע משהו אחר, נדיר לא פחות: הקשבה. הומור זהיר. אנושיות.
ובמציאות שבה הרבה אורות כבו – לפעמים זה מספיק כדי להשאיר אור אחד קטן דולק.
