"אתם יכולים להיות הגיבורים שמונעים את החרם הבא": איש החינוך אבינועם הרש פרסם היום (א') בפוסט בפייסבוק מסר מרגש ממוריה זומר, חיילת בת 19 שעברה חרם: "אני מספרת את הסיפור שלי כי חשוב לי להעביר מסר: חרם זה לא משחק. חרם יכול להרוס חיים".
"הברווז המכוער"
זומר שיתפה בסיפור האישי שלה: "גדלתי על ערכים של מצוינות, אחריות והשאיפה להתקדם. מגיל צעיר כתבתי לעצמי מטרות ברורות: להתפתח, להצטיין, להנהיג ולהצליח. היה לי חשוב מאוד לעסוק בחינוך ובהדרכה, כי אני טובה בלחבר בין אנשים, להוביל ולהשפיע", כתבה.
למרות זאת, דרכה של זומר הייתה רצופה במכשולים: "בגלל שאני רזה, נתקלתי לא פעם בתפיסה שאני "לא מתאימה", למרות שרופא אמר שהמשקל שלי תקין לגובה ולגיל שלי. זה כאב לי שראו מספרים לפני שראו את היכולות שלי. נלחמתי בכל הכוח שיבחנו אותי באמת – שיראו אותי, את מי שאני, ולא רק נתונים יבשים", שיתפה.
"קיבלתי תפקיד מאתגר והחלטתי שאני עושה אותו עם מוטיבציה ענקית, עם מורל גבוה ועם רצון אמיתי להצליח. נתתי את כולי. ביקשתי הזדמנות להוכיח שאני יכולה גם ליותר. אמרתי תמיד – אי אפשר ללמוד לשחות אם לא קופצים למים. אם מישהו חושב שאני לא מתאימה, שייתן לי כלים, שידריך אותי, שילמד אותי – ויהפוך אותי למתאימה. אבל שוב ושוב ראיתי איך אחרים מקבלים הזדמנויות ואני נשארת מאחור. כאילו לא סופרים אותי. זה גרם לי להרגיש כמו "הברווז המכוער", שלא מעריכים אותו, שלא רואים אותו באמת".
"בחרו לשים עליי תווית"
לדבריה, ההתעקשות שלה להמשיך רגיל לא תמיד התקבלה טוב: "במקום לחזק אותי, קבעו עבורי איך עליי להתנהג, אילצו אותי לקבל החלטות שלא רציתי. הרגשתי שקופים מחליטים עליי, בלי לשאול אותי מה אני באמת צריכה. באיזשהו שלב נשברתי. העליתי תמונה טיפשית מתוך כעס ותסכול, שלא באמת התכוונתי אליה. פירשו את זה לא נכון, כאילו רציתי לפגוע בעצמי – וזה ממש לא היה המצב. ביקשתי סליחה, אבל כבר היה מאוחר. מה שהכי כאב זה שלא ראו את הילדה שרק רוצה להתקדם, אלא בחרו לשים עליי תוויות", סיפרה.
"ואז הגיע הרגע הכי קשה – מישהי בתפקיד סמכותי מאוד בחיים שלי צעקה עליי מול אמא שלי מילים שעד היום חרותות בי: 'את ילדה עלובה. רק בזכותי את בכלל פה. עלק שומרת תורה ומצוות. את שקרנית, חבל שלא סילקתי אותך כבר מזמן. את לא ראויה להוביל ולא מתאימה להיות דמות לחיקוי. אני אסחט אותך עד השקל האחרון'. המילים האלו פילחו לי את הלב. זה לא רק העלבון – זו הייתה תחושת חוסר ערך מוחלט".
החרם החברתי
משם לדבריה, הדרך לחרם החברתי הייתה קצרה: "פתאום כולם התרחקו, ניתקו קשר, שתקו. מצאתי את עצמי יושבת לבד בזמן שכולם מסביבי בקבוצות, מתעלמים. אפילו דברים בסיסיים כמו בגד להחלפה או מגבת או נייר טואלט– לא היו לי. בחום של 46 מעלות ארבעה ימים שלמים עם אותו בגד בלי יכולת להתקלח זה היה מחיקת נוכחות. זה שבר אותי. מעולם לא חשבתי שאעבור חרם, ובטח לא בגיל 19. אני זו שתמיד הלכה נגד הזרם כדי להגן על אחרים, להציל ילדים מחרמות – ופתאום מצאתי את עצמי בצד השני", שיתפה.
זומר סיפרה כי החוויה הזו השאירה בה צלקת: "פוסט טראומה אמיתית. תחושה שהרסו לי חלום, תקופה שלמה בחיים. אבל מתוך כל זה החלטתי דבר אחד: אני לא שותקת".
"עם נפש לא משחקים"
מוריה בחרה להעביר מסר דרך החוויה האישית שלה כדי להפוך את העולם טוב יותר: "אני מספרת את הסיפור שלי כי חשוב לי להעביר מסר: חרם זה לא משחק. חרם יכול להרוס חיים. לפגוע עמוקות. אפילו להביא אנשים למקומות שאין מהם דרך חזרה. ודווקא בגלל זה – יש לכם, לילדים ולנערים, כוח להציל. אם אתם רואים מישהו מחוץ למעגל, אם אתם עדים לחרם, אם אתם שומעים מילה לא במקום – תתערבו. תפנו למורה, להורים, למבוגר אחראי".
"עם נפש לא משחקים. אתם יכולים להיות הגיבורים שמונעים את החרם הבא. בידיים שלכם יש חיים", סיכמה את דבריה.
אמת
חשוב