שמונה מבני הישוב נפלו בקרבות, ביניהן סעדיה דרעי, רועי בית יעקב ועמישר בן דוד. בנוסף, למעלה מעשרים בוגרי המכינה המקומית נהרגו גם הם במערכה. מחיר "בלתי נתפס," כדברי טרופר.
בביקורו, נפגש טרופר עם משפחות שכולות. הוא ישב עם הוריו של סעדיה דרעי ז"ל, אשר "דיברו אחדות" למרות האובדן הקשה. בהמשך, שוחח עם אבידן בית יעקב, יו"ר הישוב, אשר איבד את בנו רועי ז"ל לפני מספר שבועות. אבידן שיתף את טרופר בסיפורו אישי ובחשיבות השמירה על "השותפות הישראלית".
טרופר הדגיש כי למרות המחלוקות הקיימות בעם, ובפרט ביחס לדרכם של חלק מראשי המכינה בעלי, חשוב לזכור כי "המוני בני הישוב עלי, כמו ישובים וערים ברחבי הארץ, מצויים כבר חודשים ארוכים בשדה הקרב ונלחמים כתף אל כתף."
הח"כ הוסיף כי מניסיונו אישי כלוחם, "אין איבה בין הלוחמים, רק חברות, רעות, שותפות גורל ושותפות אמת."
סיפורה של עלי ממחיש את המחיר הכבד ששילמו יישובים רבים במהלך המלחמה, ומדגיש את החשיבות של אחדות וסולידריות בעת הזו.
להלן הפוסט המלא של ח"כ חילי טרופר:
איש הקשר לביקור התנחומים הבוקר בבית משפחתו של הלוחם סעדיה דרעי ז"ל בישוב עלי, הוא יו"ר הישוב אבידן בית יעקב.
והנה גם אבידן עצמו איבד את בנו רועי ז"ל, שנפל ברצועת עזה לפני כמה שבועות.
ישבתי אצל הוריו המיוחדים של סעדיה ז"ל, שדיברו אחדות. אחר כך ישבתי עם אבידן, שסיפר על הבן שאיבד, על הישוב ועל הצורך העז לשמור על השותפות הישראלית, ומשם עברנו לשבת עם אשתו והוריו של הלוחם עמישר בן דוד ז"ל, איש חינוך מופתי, שנפל בעזה לפני כמה חודשים.
עמישר, רועי וסעדיה הם שלושה מתוך שמונה בני הישוב שנפלו במלחמה. למעלה מעשרים לוחמים נוספים, בוגרי המכינה, נפלו גם הם במלחמה. מחיר בלתי נתפס.
יש מחלוקות בעם, גם ביחס לדרכם של חלק מראשי המכינה, וזה כמובן הגיוני ולגיטימי.
אך יש בי צער שלפעמים המחלוקת הופכת לאיבה. הרי המוני בני הישוב עלי כמו ישובים וערים ברחבי הארץ, מצויים כבר חודשים ארוכים בשדה הקרב ונלחמים כתף אל כתף.
כל מי שלחם במלחמה זו או בעבר, גם אני זכיתי, יודע שאין איבה בין הלוחמים, רק חברות, רעות, שותפות גורל ושותפות אמת.
ומי שאינו מצוי בשדה הקרב, מוזמן לסיבוב קצר בישוב. יש בתי אבלים רבים, ומתוכם ולצידם יש גם רוח של מסירות נפש, הקרבה ואהבה למדינה אשר מנשבת בכל מקום.
