הקשר בין לוחמי העוקץ לכלב שלהם הוא קשר אינטנסיבי ומיוחד, בפרט בעומק שדה הקרב. רס"ל ב' ורס"ל ע', התגייסו לפני ארבע שנים והכירו אז את צ'רלי וגנדי, כלביהם הנאמנים, שמונה חודשים לתוך השירות שלהם. הם עברו כל כך הרבה זה עם זה – מההכשרה דרך אימונים ומבצעים, ועד הקרב האחרון. רס"ל ע' מתאר את הקשר עם כלבו הנאמן צ'רלי: "מצד אחד, הכלב מסכל איומים ומציל חיים, ומצד שני, הוא ממש האח הקטן שלי". רס"ל ב' מוסיף: "זה מין פחד בלתי נמנע שהוא יהיה הגיבור בסיפור, אבל עכשיו כשזה קרה – אני הכי גאה בו".
הכאב מהאובדן נחרט עמוק בזיכרונם של השניים. רס"ל ע' מתאר את רגעי האובדן הקשים: "היה יום שישי, יום גשום ברצועה, הלכנו על החוף ואז פתחנו את האיתור הראשון. צ'רלי שם לב לאירוע חשוד בקומה התחתונה, ירד במדרגות, ופתאום – נשמעות 3 יריות ויללה. כבר שם הרגשתי כאילו נפרדנו. הבנתי שהפרק שלי ושל צ'רלי נגמר ולא יחזור". רס"ל ב' משחזר את מותו של גנדי: "היינו בג'באליה עם גדוד רותם, איתור של 8 קומות. גנדי נכנס לדירה הראשונה מימין. ברקע שמענו מהכיוון צרור ירי מחבלים – הזעקתי אותו שיחזור, אבל זה כבר היה אבוד".
במותם, צ'רלי וגנדי לא רק ששמרו על חיי הלוחמים אלא גם הותירו חותם עמוק בליבם. רס"ל ע' משתף בכאב: "כשחזרתי ליחידה, שמתי לב שיש עליי שני מחסומים פה של כלב – אחד לצ'רלי והשני עליי. אבל כבר אין לי על מי לשים אותו".
