מאות מחבלים השתלטו על הקיבוץ במשך שש שעות ללא כל הפרעה בזמן שתושבים נאבקו על חייהם – כוחות צה"ל לא הצליחו להגיע.
תחקיר צה"ל חושף קריסה של הפיקוד והשליטה, היעדר מודיעין וטעויות קריטיות בניהול הקרב. הרמטכ"ל היוצא אמר לתושבים: "ניר עוז נשכח – היינו צריכים להיות שם מוקדם יותר".
התקיפה מתחילה והתושבים נותרו לבד
ביום שבת, ה-7 באוקטובר, בשעה 6:29, החלה מתקפת החמאס שהביאה עמה את האסון הכבד ביותר שידע קיבוץ ניר עוז. כמה דקות לאחר מכן, מאות מחבלים חדרו את גבול עזה והתפזרו ברחבי היישוב. על פי תחקיר צה"ל, לפחות 500 מחבלים השתתפו בטבח שבוצע בקיבוץ, מה שהפך אותו לאחד המקומות שספגו את המכה הקשה ביותר באותו יום.
כוחות צה"ל שהיו פרוסים באזור כללו פלוגה מגדוד 51 של גולני, שחנתה במוצבים במרחק של שלושה קילומטרים בלבד מהקיבוץ. אולם מתקפת הפתע הפכה את חיילי הגדוד לנצורים במוצביהם. מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל, יצא לקרב באזור קיבוץ נירים – ונפל בקרב. כוחות הגזרה נותרו ללא פיקוד והתושבים מצאו עצמם לבדם מול האויב.
שעות של טבח – ללא תגובה
במשך שש שעות השתוללו המחבלים בקיבוץ. הם עברו מבית לבית, ירו, בזזו, הציתו בתים וחטפו עשרות תושבים לעזה. מתוך 386 האנשים שהיו בקיבוץ באותו בוקר, 41 נרצחו במקום, 76 נחטפו – מהם 13 נרצחו בשבי. מי שלא הצליח להימלט, ניסה לשרוד על ידי נעילה של דלתות הממ"דים, אך במקרים רבים זה לא הספיק. מחבלים שנכנסו לבתים רצחו את התושבים, הציתו אותם חיים או גררו אותם לעזה.
כיתת הכוננות של הקיבוץ, שכללה שבעה לוחמים חמושים, יצאה לקרב חסר סיכוי מול מאות המחבלים. במשך שעתיים ניסו חברי הכוננות להדוף את התוקפים, אך לבסוף נותרו ללא תחמושת וללא כוחות נוספים. חלקם נהרגו בקרב שהתנהל בסביבות השעה 9:00, והיתר נפצעו או נחטפו.
באותן שעות, מחבלים המשיכו לזרום לקיבוץ. בשלב מסוים, ההוראה למחבלים מעזה הייתה: "מיציתם – תחזרו". רק בשעה 12:30 עזב אחרון המחבלים את היישוב, מותיר מאחוריו הרס מוחלט.
איפה היה צה"ל? קריסה של הפיקוד והשליטה
השאלה המרכזית שעולה מהתחקיר היא כיצד קרה שקיבוץ שלם היה נתון למתקפה במשך שעות – מבלי שכוחות צבאיים יגיעו לעזרתו.
אחת הבעיות שהתגלו הייתה קריסת מערך השליטה והפיקוד. לאחר הרצחו של המח"ט חממי בנירים, לא היה גורם שהתאם את ניהול הקרב בגזרה. המפקדות האחוריות קיבלו מאות דיווחים שונים, אך לא הבינו את עומק המצב בניר עוז. בתוך הכאוס, אף אחד לא הורה לשלוח כוחות לקיבוץ.
כוחות צה"ל שכן קיבלו פקודות להגיע – נתקלו במארבים של חמאס בצמתים הקרובים ולא הצליחו להגיע לקיבוץ בזמן. כוחות נוספים שהיו באזור התמודדו עם לחימה במקומות אחרים ונאלצו לקבל החלטות בשטח על סמך תמונת מצב חלקית.
הפעם הראשונה שבה כוח צבאי הגיע לניר עוז הייתה בשעה 9:55 – שלוש שעות לאחר שהטבח החל. טנק בודד שהגיע לשער הצפוני של הקיבוץ ירה שני פגזים לעבר קבוצת מחבלים – אך לאחר מכן עזב את המקום כדי לסייע ללוחמים שנלכדו בקרב אחר.
המגע הרציני הראשון של כוחות הביטחון עם הקיבוץ התרחש רק בשעה 13:10 – 40 דקות לאחר שהמחבל האחרון עזב את המקום. כוח של מסתערבי מג"ב נכנס לקיבוץ בעקבות קריאה ממוקד המשטרה, ולאחר מכן הגיעו גם כוחות נוספים של יחידות מיוחדות. אלא שבשלב זה, כבר לא היה להם במי להילחם.
ההשלכות: מחדל מערכתי חסר תקדים
תחקיר צה"ל קובע כי המקרה של ניר עוז היא אחד הכשלים החמורים של ה-7 באוקטובר. המסקנות ברורות:
- היעדר הכנה מודיעינית: אף גורם ביטחוני לא התריע מראש על מתקפה בהיקף כזה, מה שגרם לכך שהכוחות בגזרה היו לא מוכנים לחלוטין.
- היעדר פיקוד בזמן אמת: אף קצין בכיר לא נטל פיקוד ישיר על הגזרה, מה שהוביל להחלטות מאוחרות ולחוסר שליטה על הכוחות.
- שגיאות בניהול הקרב: מרגע תחילת האירועים, הכוחות ששהו בגזרה לא קיבלו הוראות מתאימות. ההחלטה לשלוח את לוחמי גולני לגבול במקום ליישובים הייתה טעות.
- קריסת מערך השליטה: במפקדות העורפיות היו גורמים בכירים שידעו על הקרב בניר עוז, אך אף אחד מהם לא הבין את חומרתו בהשוואה ליישובים אחרים שהותקפו.
הרמטכ"ל היוצא, רב-אלוף הרצי הלוי, הודה בפני תושבי הקיבוץ: "ניר עוז נשכח. צה"ל היה צריך להיות שם מוקדם יותר". אך עבור הניצולים, זה לא מספיק. "הם השאירו אותנו לבד, ואנחנו שילמנו את המחיר", אמר אחד התושבים.
מבט לעתיד: איך מונעים את הכישלון הבא?
תחקיר צה"ל ממליץ על מספר צעדים כדי למנוע מחדלים דומים בעתיד:
- חיזוק ההגנה על יישובי הגבול: הצבת מוצבים קבועים שיחצצו בין היישובים לבין הגבול.
- שינוי נהלי התגובה: עדכון פקודות הלחימה כך שהגנה על היישובים תעמוד בראש סדר העדיפויות.
- שיפור השליטה והפיקוד בזמן אמת: יצירת מנגנון שיאפשר למפקדות לקבל תמונת מצב מהירה יותר ולהגיב בהתאם.
התושבים הניצולים יישאו כל חייהם את הצלקות של אותו יום. "הם לא יכלו להציל את כולם", אמרה אחת השורדות, "אבל אם היו מגיעים מוקדם יותר – אולי חלק מהחיים שאבדו היו ניצלים".
