"עברתי ימים של כאב ואימה בשבי, ואפילו עכשיו תחושת חוסר האונים וההתעללות עדיין נמצאת שם. חזרתי עם ירך שבורה, לסת שבורה ונשמה פצועה. אנשים מסתכלים עליי וחושבים שאני חופשייה, אבל חופש אינו מתג שמדליקים ומכבים. טראומה אינה נעלמת כשמשחררים אותך. כל אזעקה, כל רקטה המשוגרת מאיראן מחזירה אותי לאותו הגהינום".
"ב-7 באוקטובר ובשבי נשים יהודיות נאנסו, עונו והושפלו. ואת, הדווחית המיוחדת, בחרת בשתיקה ובהכחשה. גברת אלסאלם, אמרת שלא היו ראיות לאלימות מינית ב-7 באוקטובר. אני עומדת כאן היום – לא כדוח, לא כסטטיסטיקה. אני הוכחה חיה לאלימות המינית של חמאס.אני עוד אישה ישראלית שהתחננה שלא יאנסו אותה – למה"
