החלק המטריד ביותר במחקר חושף דפוס של "העלמה שיטתית" של נפגעים וקורבנות ישראלים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. מתוך 1,559 הכתבות שנבחנו, 1,423 כתבות – המהוות למעלה מ-91% מהסך הכל – לא הזכירו כלל נפגעים ישראלים שנהרגו או נפצעו במהלך שמונת חודשי המלחמה שנבדקו. זאת, למרות נתונים רשמיים שהוצגו במחקר לפיהם בתקופה זו איבדה ישראל מאות חיילים ועשרות אזרחים בפיגועים ובהתקפות.
פער ניכר נמצא גם במידת הבולטות שניתנה לסבל אנושי בשני הצדדים. המחקר מצא כי סיפורים אישיים על סבל פלסטיני או לבנוני פורסמו בממוצע כל יומיים (ב-2 מתוך כל 3 ימים). מנגד, כתבות עומק דומות המתארות את סבלם של אזרחים ישראלים, משפחות שכולות או מפונים פורסמו בתדירות נמוכה בהרבה. המחקר זיהה 9 תקופות שונות, בנות שבוע ומעלה כל אחת, בהן ה"ניו יורק טיימס" לא הזכיר כלל נפגעים ישראלים, גם בימים בהם נפלו חיילים בקרב.
עורכי המחקר הדגישו כי לא מדובר בטעויות מקריות, אלא בקו מערכתי מוביל המעצב את דעת הקהל העולמית. לדברי פרופ' פינקר, הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים כי העיתון פועל, הלכה למעשה, ככלי תקשורת בעל אג'נדה פרו-פלסטינית ואנטי-ישראלית גורפת, החוטא לאמת העיתונאית ומציג תמונה מעוותת וחד-צדדית של המציאות בשטח.
