למרות הפציעה – באו לנו ימים טובים

"את קולטת ששלוש מאות וחמישים הנשים שיושבות פה יכלו בקלות להיות אלמנות?".

השאלה שלה מכה בי. שנה אחרי הפציעה. אני מסתכלת סביבי ובוחנת אותן אחת אחת. ההיא עם כיסוי ראש, אחרת עם קעקוע, יש את זו שמחזיקה תינוק ואחרת עם כוס יין. יש מישהי שצוחקת בקול ולצידה מישהי שלא צחקה כבר הרבה מאוד זמן. ויש את זו שהגיעה לבד, למרות שבעלה בכלל לא נהרג.

"כל אחד והסיפור שלו. כל אחת והסיפור שלה", אני עונה ונאנחת.

וכך ישבנו ובהינו בהן. בעצמנו. בערב הוקרה לפצועי 'חרבות ברזל'. ונשותיהם.

יומיים שלמים עד שפיצי ניפץ להן את האשליה

"איזה כיף לך שהוא הוקפץ לצפון!".

יומיים שלמים חיו נשות היישוב בהודיה על כך שהבעלים שלהן הוקפצו בתחילת המלחמה לצפון ולא לעזה. יומיים שלמים עד שפיצי ניפץ להן את האשליה. "איזה כיף לך! הלוואי שבעלי גם ייפצע, אבל בקטנה כזה. חוסר הוודאות הורג אותי!".

יומיים הספקתי להיות אשת מילואימניק. כעבור יומיים כבר "זכיתי" לתואר אחר.

הלב שלי כאב עוד לפני שהמוח הבין

"הכל בסדר", אריה צעק לכיווני כשהוא ונתנאל, האחים של פיצי, באו להודיע לי שהוא נפצע. "הכל בסדר", הוא אמר שוב. "ברור שהכל בסדר", עניתי לו, "אפילו לא שאלתי אותך מה נשמע". הוא הסתכל עליי. הלב שלי כאב עוד לפני שהמוח הבין. כמו ברק שמקדים את הרעם.

"פיצי נפצע קשה בהיתקלות", הוא אמר. "אבל הוא בסדר", הוסיף ואני הטחתי בו, "מה אתה בוכה? אריה אמר שהוא בסדר". התיישבתי על המדרגות בכניסה לבית. מאות פעמים דמיינתי את הסיטואציה הזאת. כל פעם כשפיצי היה יוצא לפעילות, הרצתי בראש איך דופקים אצלנו בדלת בזמן שהילדים עושים צחוקים תוך כדי ארוחת הבוקר.

הם באמת עשו צחוקים תוך כדי ארוחת הערב כשהם אמרו לי, "הוא חטף כדור בראש!", ומיד הוסיפו, "אבל הוא בסדר". מתוך הבית התנגן הפלייליסט הקבוע שלנו 'בסוף יהיה טוב'. ואני חשבתי על האירוניה ההזויה והכואבת הזאת.

ראשונה קראתי לנעם. הכנסתי אותה לחדר השינה שלנו וסיפרתי לה שאבא נפצע. "אבל הוא בסדר", מיד הוספתי. "הבטחת לי!" היא הטיחה בי. "הראית לי במפה שאבא בצפון. ושהצפון רחוק מאוד מעזה". נותרתי ללא מילים.

אחריה קראתי לדוד. זוכרת שאמרתי לעצמי להנמיך את המוזיקה. כי מה קשור עכשיו "בלנסיאגה לבן" של יסמין מועלם?. דוד חייך וחיבק אותי. לאיתי הקטן נתתי נשיקה והסברתי שעוד מעט אחזור. או קיוויתי שכך עשיתי כי יתכן והלכתי בלי להגיד לו שלום.

יצאנו לדרך. אריה, נתנאל ואני. "עכשיו כשפיצי נפצע בפנים, אנחנו פותחים מחדש את המועמדות לתואר היפה של המשפחה" הם ניסו להעלות חיוך על פניי. "מוקדם מדי", אמרתי בחצי חיוך. שעה וחצי נמשכה הנסיעה לביה"ח. תשעים הדקות הארוכות בחיי.

"הכדור פגע חמישה מילימטרים מהעין, ריסק את הלסת, חדר ושבר את החולייה הראשונה בצוואר. מילימטר מגזע המוח", פירט המנתח. "נאלצנו לנעול את הלסתות שלו ולקבע את צווארו. הוא לא יוכל לדבר בזמן הקרוב. אתם רוצים את הקליע?" שאל.

פיצי התעורר. הוא אותת בעיניו לדף ועט. "מה קרה?", שרבט בקושי,. "מה שלום החיילים שלי? הצלחנו לחסל את המחבלים?". לפני עשר שנים אני זאת שהודעתי לו שאמא שלו נפטרה. והנה שוב נכפתה עליי המטלה הארורה הזו. "גלעד נהרג. גם הסמח"ט וג'אווד". כמה כוח יש בשתיקה. כמה כוח יש כשרק העיניים מדברות. ישבנו יחד ובכינו. בכי על מה שנלקח, ובכי על מה שנותר.

בדיוק בזמן לחגוג את יום הנישואים העשירי שלנו

"אמא, מתי נוכל לראות את אבא?"

כמעט שבוע חלף מהפציעה והילדים טרם ראו את פיצי. אפילו את קולו הם לא יכלו לשמוע. "אלוהים", חשבתי ," למה אין 'מדריך למשפחה פצועה'?". אומנם פיצי נשאר החתיך במשפחה, אבל בשבועות שלאחר הפציעה פניו היו נפוחות וקושטו בדימומים בצבעי הקשת. הוא היה מחובר לזונדה וקנולה עיטרה את צווארו.

"הדרך שבה אבחר להתמודד עם האתגר, היא גם הדרך שהילדים יצעדו בה", הרצתי בראשי כמו מנטרה. לאחר כמה ימים החלטתי להביא את הילדים לביה"ח, בדיוק בזמן לחגוג את יום הנישואים העשירי שלנו. כשהילדים נכנסו לחדר של פיצי, אותן עיניים שבכו בדממה כשהודעתי לו שגלעד נהרג, נצצו מאושר.

זכיתי לעלות על מדים ולהתגייס למילואים

"אין מצב שבבית הזה אין מישהו שמשרת במילואים!" הודעתי לפיצי. לאחר ארבעה חודשי שיקום הוא חזר לעצמאותו ואני זכיתי לעלות על מדים ולהתגייס למילואים. עמדתי בדלת, עם המדים והנשק – ונפרדתי מהילדים.

"אמא, גם אותך נבוא לבקר בביה"ח אם תיפצעי במילואים?". פתאום נפל לי האסימון. הילדים שלנו לא זכו לסרטון מרגש של אביהם חוזר מהמילואים ומניף אותם באוויר לצלילי "גם בשעות החשוכות של הלילה…". אז אומנם ההנפות שלי אל על לא גבוהות ומרשימות כמו של פיצי, אבל לפחות הם זוכים בשנה האחרונה לחזות בהתגשמות "עוד יבואו ימים טובים".

הכותבת היא רעייתו של יצחק בלוט שנפצע בהיתקלות עם מחבלים בגבול הצפון באוקטובר 2023. באירוע נפלו סמח"ט 300 סא"ל עלים עבדאללה, רס"ר ג'וואד עאמר ורס"ר (במיל') גלעד מולכו.