מדיניות “תשלום תמורת הרג” (Pay-for-Slay) של הרשות הפלסטינית מוכרת בעיקר בזכות המשכורות והתמיכה הכספית שהיא מעניקה למחבלים ולבני משפחותיהם. אולם מעבר לרכיב זה שהיקפו מוערך בכמיליארד שקלים בשנה – פועלים גם מנגנוני תגמול נוספים, פחות מוכרים, שמעמיקים את התמריץ הממוסד לביצוע פיגועים.
רכב ללא מיסים
אחד הביטויים הקיצוניים ביותר למערכת תגמול זו הוא הפטור ממסים שניתן למחבלים שישבו בכלא הישראלי מעל 20 שנה. ברוב המקרים מדובר ברוצחים מורשעים. מאז 2014, על פי "החלטה מכוח חקיקה מספר 5", מחבלים אלה זכאים לרכוש רכב חדש ללא מיסים כלל. כך חשף הבוקר (ב') סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון.
מבחינה כלכלית מדובר בהטבה עצומה. מסי הרכב ברשות הפלסטינית נעים בין 70% ל־100% ממחיר הרכב. לכן המשמעות כפולה: מצד אחד, המחבל מקבל הטבה כספית שיכולה להגיע לעשרות אלפי דולרים. מצד שני, הרשות מוותרת על הכנסות מס משמעותיות. אין מדובר באילוץ חיצוני, אלא במדיניות.
זינוק במספר הנהנים מההטבה
בעקבות שחרור המחבלים במסגרת העסקאות לשחרור החטופים שנחטפו ב־7 באוקטובר, מספר המחבלים הזכאים להטבה זינק ל־336 בני אדם. מדובר בנתון חריג ביחס לשגרה.
הרשות הפלסטינית מציגה את מצבה הכלכלי הקשה כתוצאה של מדיניות ישראלית. אולם, הנתונים מלמדים על מציאות אחרת. חלק ניכר מהמשבר התקציבי הוא תולדה ישירה של החלטתה להמשיך לתגמל טרור באופן רשמי, גלוי וממוסד, כולל באמצעות מנגנוני הטבה יקרים מסוג זה. בכך הרשות לא רק שוחקת את בסיס ההכנסות שלה. הרש"פ גם מעבירה לציבור הפלסטיני ולמערכת הפוליטית מסר ברור: רצח יהודים משתלם.
