בירושלים תיפתח מחר (ב') פסגה משולשת בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס ונשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידס. על פניו מדובר בהידוק שיתוף פעולה מדיני וביטחוני, אך ברקע עומד גורם אחד מרכזי שמחבר בין שלוש המדינות. טורקיה.
כל אחת מהמדינות השותפות מגיעה לפסגה עם אינטרסים שונים, אך כולן מזהות את שאיפותיה האזוריות של אנקרה כאתגר משותף שמחייב תיאום עמוק יותר.

הזירה הישראלית: סוריה, עזה והאיסלאם הפוליטי
מבחינת ישראל, הברית עם יוון וקפריסין היא דרך לבנות ציר אזורי חלופי לאחר שנים של יחסים מתוחים עם טורקיה. בירושלים מזהים את תנועת האסלאם הפוליטי שמוביל הנשיא ארדואן ואת הקרבה האידיאולוגית שלו לחמאס. החשש מתמקד גם בזירה הסורית, שם ישראל וטורקיה נמצאות בתחרות שקטה על השפעה מאז היחלשות משטר אסד.
עוד באותו הנושא
- מעודדים עלייה: ישראל מעניקה לרופאים יהודים מהתפוצות שבוחרים לעלות לישראל מענקים של עשרות אלפי שקלים וסיוע בשכר דירה כדי לעודד עלייה של מוחות מבריקים. רופאים שבוחרים לגור בפריפריה מקבלים מענקים של מאות אלפי שקלים. לפי הנתונים העדכניים, בשנת 2025 עלו ארצה יותר מ-500 רופאים.
- פרטי ההיתקלות הבוקר מצפון לליטני: לוחמי סיירת גבעתי נתקלו במחבלים בכפר זוטר א-שרקיה
- דובר צה"ל מעדכן כי קצין נפצע קשה אתמול מפגיעת מטרה אווירית בדרום לבנון
- יועצו הצבאי של חמינאי, מוחסן רזאי, בריאיון ל-CNN: "השיחות נתקעו, טראמפ חייב להפשיר 24 מיליארד דולר של נכסים איראניים כדי להגיע להסכם; פגישה בינו לבין המנהיג העליון לא תתקיים"
אנקרה מבקשת לבסס דריסת רגל בצפון סוריה, בעוד ישראל פועלת לשמר חופש פעולה ביטחוני. גם ניסיונות טורקיים להגביר השפעה בעזה נתפסים בירושלים כאיום ישיר.

הזירה היוונית: סכסוך ימי ופחד מהסלמה
עבור יוון, היחסים עם טורקיה מתוחים זה עשרות שנים, אך בחודשים האחרונים נרשמה החרפה של ממש. מוקד המתח הוא הים האגאי והסדרת המים הכלכליים, סוגיה שטורקיה אף רמזה כי עשויה להוות עילה למלחמה. באתונה חוששים מתרחיש של פלישה טורקית לאחד האיים היווניים, והמאבק על מאגרי הגז בים התיכון רק מחריף את המחלוקת.
בתוך כך, יוון מבקשת למצב את עצמה כשחקן פעיל יותר במזרח התיכון, כולל נכונות למעורבות בעזה ושקילת הקמת כוח צבאי משותף עם ישראל וקפריסין.
הזירה הקפריסאית: "פצע פתוח מאז 1974"
בקפריסין הסכסוך עם טורקיה הוא קיומי כמעט. מאז הפלישה הטורקית לאי ב-1974 וחלוקתו בפועל, ניקוסיה רואה באנקרה איום מתמשך. טורקיה אינה מכירה בממשלה הקפריסאית היוונית ומתנגדת לניצול משאבי הטבע של האי. עבור קפריסין, ההתקרבות לישראל היא לא רק מדינית אלא גם ביטחונית, עם עסקאות נשק ושאיפה לחיזוק הקשר עם ארצות הברית, כמשקל נגד ללחץ הטורקי.

הזירה הטורקית: סוריה, הים והבדידות האזורית
מנגד, טורקיה עוקבת בדאגה אחר התחזקות הברית המשולשת. אנקרה רואה בסוריה חזית קריטית, בעיקר בשל החשש מאוטונומיה כורדית בצפון המדינה. במקביל היא מקדמת את תפיסת "המולדת הכחולה", שמטרתה לבסס שליטה טורקית נרחבת בים התיכון ולהבטיח גישה למאגרי הגז. תחושת הבידוד האזורי דוחפת את ארדואן להדק קשרים עם ארצות הברית ולנסות להשתלב ביוזמות ביטחוניות אירופיות, מהלך שיוון וקפריסין בולמות מבפנים.
הפסגה בירושלים מסמלת ניסיון ברור ליצור ציר אזורי שיאזן את כוחה של טורקיה במזרח הים התיכון ובמזרח התיכון כולו.

