אלוף משנה ניסים חזן, שמצא עצמו בעין הסערה לאחר אירוע בני הערובה בבית פסי בבארי, חושף בראיון לג'וש בריינר את המציאות הבלתי נתפסת איתה התמודד ביום הקשה ההוא.
חזן, קצין מנוסה ומסור, מדגיש את המאמצים העילאיים שהשקיע בנסיבות הקיצוניות: "אני מדבר על עצמי, עשיתי את הכי טוב שלי, זה היה אירוע אחד מתוך שישה קרבות שהייתי בהם בבארי בשלושים שעות". דבריו משקפים את העומס הבלתי נתפס והלחץ המתמשך שחווה.
בכנות ראויה להערכה, חזן מכיר: "בטוח שגיתי מתישהו אבל לא הייתי יכול לעשות אחרת. כל השבעה באוקטובר היה אירוע רע". הוא מבטא בכך את הדילמות הבלתי אפשריות שניצבו בפניו ובפני חבריו לנשק.
חזן מתאר את המצב הקטסטרופלי בשטח: "לא הייתה ברירה, אחרי שאתה רואה מאות גופות וחוטף ירי מאסיבי אתה מבין שאתה בקרב מאוד אינטנסיבי, אין ברירה". דבריו ממחישים את הטראומה והסכנה המיידית שאיתן התמודד.
הוא מדגיש את האבסורד של המצב: "כל הסיטואציה של טנק על דשא בתוך קיבוץ היא הזויה", ומציין בכאב כי לא ידע על נוכחות בני ערובה בבית – עובדה המדגישה את מורכבות קבלת ההחלטות בשטח.
תחקיר צה"ל מאשש את מקצועיותו של חזן וחבריו, קובע כי פעלו "באופן מקצועי" ו"בהחלטה משותפת", תוך "חשיבה והערכת מצב" במטרה להציל חיים. הממצאים מראים כי למרות הנסיבות הקשות, המפקדים, ובהם חזן, קיבלו החלטות אחראיות תוך מיצוי מאמצי המשא ומתן.
חשוב לציין כי התחקיר מצא שרוב הנפגעים נרצחו בידי המחבלים, ולא כתוצאה מפעולות הכוחות. זאת ועוד, המפקדים, כולל חזן, "פעלו בתיאום ובמקצועיות אל מול מציאות קשה ומורכבת".
סיפורו של חזן מדגיש את האתגרים הבלתי אנושיים שניצבו בפני לוחמינו ב-7 באוקטובר, ואת המחיר האישי הכבד שהם משלמים עד היום על בחירתם להגן על אזרחי ישראל.
