התקיפה הישראלית בלב דוחא חשפה את מגבלותיה הצבאיות של קטאר. בפועל, למדינה הערבית אין יכולת אמיתית להתמודד מול ישראל. תגובה צבאית, גם אם תיעשה בגיבוי אמריקני ובהבטחות נשיאותיות כי תקיפות נוספות לא יישנו, תגרור כמעט בוודאות תגובה ישראלית קשה ומשפילה, ותציב את קטאר בסיכון אסטרטגי חסר תקדים.
בתוך כך, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיימו שתי שיחות טלפון מאז התקיפה בדוחא וגורם מדיני מסר כי "השיחות היו טובות" והעידו על תיאום הדוק בין ירושלים לוושינגטון.
הזירה הדיפלומטית כזירת פעולה מרכזית
ההערכה הרווחת היא שקטאר תתמקד במהלכים אחרים:
- הפעלת לחץ בזירה הדיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית.
- קידום יוזמות משפטיות נגד ישראל במוסדות בינלאומיים.
- מאמצי דה-לגיטימציה וההכפשה נגד ישראל באמצעות מנופי ההשפעה שברשותה.
הפסקת התיווך: מבורכת
קודם לכן הודיעה דוחא על השהיית מעורבותה במו"מ עם חמאס. מבחינת ישראל, לא מדובר באיום אלא להפך, בהקלה מסוימת. קטאר נתפסה במשך זמן רב כמתווכת לא אמינה וכמי שפעלה להנצחת כוחו של חמאס. הסרתה מהזירה עשויה לאפשר דינמיקה חדשה ופתוחה יותר מול גורמים אחרים באזור.
בסופו של דבר המסר הברור שמתקבל אחרי התקיפה הוא כי קטאר איבדה את "חסינותה" והיא פגיעה מתמיד. ישראל הדגימה נחישות ויכולת להגיע לכל מקום, בעוד שקטאר נותרת עם מעט מאוד קלפים אמיתיים בידיה, בעיקר כאלה שמחוץ לשדה הקרב.
ההקשר האמריקני והיחס בעולם הערבי
הקשרים ההדוקים של קטאר עם ארה"ב מציבים סימני שאלה: האם התקיפה נעשתה בתיאום עם וושינגטון? למרות ההכחשות הרשמיות, פרשנים סבורים כי לא ייתכן שישראל פעלה ללא תיאום מול הממשל, שמחזיק בבסיס האווירי הגדול ביותר במזרח התיכון על אדמת קטאר. אם כך, מדובר במסר חד: ארה"ב העדיפה את בריתה עם ישראל על פני ההגנה על קטאר, וזהו צעד בעל משמעות אסטרטגית רחבה.
מדינות ערב צפויות לגנות את ישראל בפומבי ולחבק את קטאר בהצהרות סולידריות. אך מאחורי הדלתות הסגורות, רבים מהמנהיגים יראו בתקיפה הישג מבורך. קטאר, שידועה בתמיכתה באחים המוסלמים ובשימוש ברשת אל-ג'זירה להסית נגד משטרים ערביים, נחשבת לאיום מבחינתם. מבחינתם, כל פגיעה בקטאר מחלישה יריב ותיקה, בדיוק כפי שהם שמחים לראות את חמאס מוחלש.
