אתמול (שני) הובא למנוחות בבית העלמין שבעוספיא אלוף-משנה אחסאן דקסה, מפקד חטיבה 401 שנהרג לפני מספר ימים במסגרת תמרון אוגדה 162 בג'באליה שבצפון רצועת עזה. דקסה השתתף בלחימה באופן אקטיבי, והיה תמיד בכוח החוד של החטיבה. על פי תחקיר ראשוני, דקסה נפגע מפיצוץ מטען, לאחר שיצא מהטנק שלו לצורך ביצוע תצפית בשטח. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, תושבי דלית-אל-כרמל.
דקסה היה בן למיעוט הדרוזי בישראל, שמוכיח שוב ושוב את ברית הגורל שכרת עם העם היהודי מאז הקמת מדינת ישראל, ואת שותפותו המלאה במאמץ הביטחוני – כאשר מאז תחילת המלחמה נהרגו לא פחות מ-12 חיילים דרוזים. דקסה עצמו היה גיבור ידוע ודוגמה למופת בקרב האוכלוסייה הדרוזית והישראלית ככלל: במלחמת לבנון השנייה השתתף דקסה בקרב עיתא-א-שייב, בו הסתבכו כוחות צה"ל בלוחמה בכפר השיעי הצמוד לגבול ישראל. דקסה, שהיה אז מפקד פלוגה בשיריון, חתר למגע והצליח להציל חיילים שנותקו מיחידותיהם; על מאמץ זה, זכה בצל"ש לאחר המלחמה. מאז המשיך דקסה לעלות בשורת הדרגות, והיה למג"ד, ובהמשך למפקד חטמ"ר הגולן. לתפקידו הנוכחי מונה רק לפני חודשים ספורים, באמצע המלחמה.
"מאז הגיעה אליי הבשורה הקשה על נפילתו, אני שב ונזכר בפגישתנו האחרונה בשטח," ספד לו שר הביטחון יואב גלנט, "כאשר חזרתי חזרה לקריה פגשתי את הרמטכ"ל וחלק מאלופי צה"ל. דיברתי איתם על הביקור ושאלתי אותם על אחסאן. הבנתי שמה שראיתי הייתה לא רק ההתייחסות למפקדיו בשטח. כך ראה אותו הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל וכל מי שהכיר אותו. הוא היה קצין ומפקד מהשורה הראשונה. כואב וקשה שפחות מ-4 חודשים לאחר שהגשים את חלומו ומונה למפקד 401. כמו בחייו, גם במותו הוא נפל תוך שהוא נוקט יוזמה וחתירה למגע מול האויב. בני המשפחה, מדינת ישראל איבדה את אחסאן שהיה מנהיג לפקודיו. איבדתם אח, בעל ואב יקר. אין מילים שיתנו נחמה."
"הערכתי מכל את מנהיגותו המיוחדת שופעת ביטחון עצמי. יכולת הפיקוד הטבעית שצומחת מקרב האנשים מלמטה כלפי מעלה. הוא היה קצין שיריון מקצוען, ודוגמה לכך שההכרעה בקרב אינה מותנית בטנקים, אלא ביתרון הפיקודי", ספד סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם. אכן, אין ספק שמדובר באבידה גדולה לצה"ל ולמדינה, אך גם בסיפור מדהים של עשייה ושל שותפות בין עמים.
