"הוא לא היה מספר המון, אבל הוא חווה המון. ב-7 באוקטובר הוא סיים את קורס המט"קים שלו, ומאז הוא היה בלחימה. הוא אמר: 'כל עוד אני משמעותי אני אהיה שם. ואם צריך אותי פה – אני אהיה פה, ואם צריך להיות בלבנון אז אני פה, ואם צריך להיות בדרום – אני בדרום'"
שחר הוסיף: "הוא היה אח מדהים ובן זוג מדהים. היינו משפחה מאוחדת מאוד – ארוחות שישי, ארוחות ערב וארוחות בוקר בשבת. תמיד. בפעם האחרונה שהוא יצא מהצבא הוא ישר שלח הודעה לפני כן, תמיד רצה שנעשה משהו. היה מאוד אכפת לו וחשוב לו".
