זה התחיל במסיבה, באווירה של חופש ושמחה. שיר ואסתר הגיעו לעוטף עם אנרגיות שיא – ולא תיארו לעצמן שבתוך דקות ימצאו את עצמן נרדפות, מכוסות כדורים, ולצדן צעיר אחד – אורי – שלקח על עצמו להציל אותן במחיר חייו. הסרטון 'אבודים היינו', מבית 'רגע של חכמה', משחזר צעד אחר צעד את הרגעים שלא ייאמנו מתוך מתקפת הטרור במסיבת נובה.
"השם פסח מעליי"
"אני לא יודעת איך להסביר את הסיטואציה הזאת, שאני פה עכשיו יושבת. כי זה נס מטורף. כאילו הכדורים חדרו את המושב ולא פגעו בי. זה באמת נס שאי אפשר להסביר אותו. השם פסח מעליי. אין דרך להסביר". כך פותחת שיר, כשהיא משחזרת את מה שעבר עליה.
היא ואסתר בורחות תחת ירי, נלכדות במארב ועוד אחד, והכדורים שוב חודרים את הרכב – מבלי לפגוע בהן. "אסתר עשתה באמת החלטה באמת אמיצה ומטורפת לשים את הרגל על הגז ולנסוע דרך המחבלים. ממש זיגזג ביניהם".
"אתן חוזרות הביתה"
הרכב נעצר. הן בורחות רגלית, עד שהן רואות את אורי. "אני שומעת את אורי מדבר עם אבא שלו בטלפון ואומר לו: 'אבא, אני לא נשאר פה. אני פורץ אותם. מי שיישאר פה ימות'".
שיר פונה אליו: "בבקשה ממך, אתה יכול לעזור לי?" והוא משיב מיד: "בטח, מה איזו שאלה… בננות, אני מבטיח לכן – אתן חוזרות הביתה".
הן מצטרפות אליו, והוא מוביל אותן בנסיעה תחת אש. "הוא אומר: יהיו פה קצת יריות, תתכופפו, לא להילחץ". שיר ממשיכה: "זה היה השלב הראשון ביום כשהרגשתי רוגע. הרגשתי שמישהו שומר עליי, שהרגשתי שאני בטוחה".
אורי פורץ את מחסום המחבלים: "לדרוס אותם. הוא פוגע בשני מחבלים מתוך חמישה ומעיף אותם באוויר". ואז – הם נורים. "פגעו בו ביד. פגעו… כדור שפשף לו את הראש. והרכב התהפך עד שנחתנו בתעלה בצידי קיבוץ מפלסים".
"הוא חייך – והגביר את הרדיו"
שיר מעידה: "אני פותחת את העיניים שלי, אני רואה שרק אני בהכרה… כל הכדורים בתוך הגוף שלו. אני פשוט בשלב הזה מסתכלת אל הקב"ה ואומרת: 'זה באמת קורה לי?'".
גם אסתר מתעוררת, אבל השתיים שומעות "לפחות 60, 70, 80 ערבים – קולי קולות… אנחנו שומעות את כל היריות ואת הדריכות ואת ה… ואת כל הפחד אלוהים וצרחות".
ואז מגיע רגע הסיום של אורי. "הוא הסתכל על אסתר, חייך, והגביר את הרדיו מ-0 ל-100. הגיעו אלינו מחבלים לחלון… ווידאו על אורי הריגה – בזמן שאנחנו בתוך הרכב".
"אני חייבת לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים"
אחרי דקות ארוכות בתעלה, שיר יוצאת: "אמרתי לקב״ה – תקשיב, זה שלך. אני יוצאת, אני לא יודעת מי אני בכלל שאני יוצאת… מעכשיו זה בהשגחה שלך". היא מוצאת חיילים – ונשכבת על הרצפה.
בהמשך, גם אסתר מחולצת. הן מבקשות שיחזרו לאורי. אבל החיילים אומרים להן: "חמודות, מי שחי חי, מי שמת מת. עכשיו חייב לזוז".
שיר מסיימת: "אני באמת חייבת לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים. זאת באמת הנקודה הכי מטורפת שעברתי בחיים שלי. באותו יום אני יצאתי לחירות. באותו יום אני הכרתי מה זה אמת. אני הכרתי מה זה אמונה. מה זה להאמין בקב"ה".
