תחקיר צה"ל על אירועי ה-7 באוקטובר שפורסם הערב (ה') חושף את התמונה של הכישלון המערכתי במתקפת הפתע הקטלנית של מחבלי החמאס על יישובי עוטף עזה.
הרגעים הראשונים של "מתקפת הפתע"
בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פתח חמאס במתקפה רחבה ומתואמת, כשהוא מבצע חדירות מסיביות ליישובים ולצירים מרכזיים, תוך כדי ביצוע מסעות הרג, חטיפות והרס רחב היקף.
בשעות הראשונות של הקרב קרסה אוגדת עזה, ולוחמי הארגון הצליחו להשתלט על שטחים נרחבים. רק בשעות הצהריים החל מהלך הבלימה של צה"ל, אך המחיר היה כבד מנשוא – מאות הרוגים, פצועים רבים ואזרחים שנלקחו לשבי.
הקריסה של "תפיסת הביטחון"
התחקיר מצביע על כשל עמוק בתפיסת הביטחון הישראלית מול חמאס, שהתבססה במשך שנים על ההנחה כי ניתן לרסן את הארגון ולנהל מולו סכסוך מבוקר.
המדיניות הצבאית והמדינית הניחה כי חמאס מורתע מעימות כולל ולכן יימנע ממלחמה רחבה. התפיסה הזו הובילה לכך שמערך הביטחון בגבול עזה נשען על הגנה פסיבית, דוגמת מכשול הקרקע המשוכלל, אך לא פיתח מענה למתקפה קרקעית רחבת היקף. כשהגיע רגע האמת, כוחות הביטחון הופתעו לחלוטין והתקשו להגיב בזמן.
כישלון מודיעיני: אי התרעה על המתקפה
כשל מודיעיני חמור התגלה גם בחוסר היכולת לזהות את תוכניות חמאס למתקפה. למרות סימנים מקדימים שהתקבלו בחודשים שקדמו למתקפה, גופי המודיעין פירשו אותם באופן שגוי, תוך שהם משוכנעים כי חמאס אינו מעוניין בהסלמה רחבה. אף שבחודשים האחרונים אותרו אימוני פשיטה חריגים של הזרוע הצבאית של חמאס, ההערכה הרווחת הייתה כי מדובר בהיערכות כללית ולא בתוכנית אופרטיבית למתקפה כוללת.
גם בלילה שלפני האירוע התקבלו דיווחים מדאיגים על תנועות חריגות של כוחות חמאס, אך ההנחה הייתה שמדובר בתרגיל שגרתי. ההבנה כי מדובר במתקפה כוללת הגיעה מאוחר מדי, כשהמחבלים כבר היו בעומק היישובים.
שלושה גלי תקיפה שהכניעו את כל האמצעים
במהלך השעות הראשונות של הקרב הצליח חמאס להכניס לשטח ישראל למעלה מ-5,000 מחבלים בשלושה גלים עיקריים. הראשון כלל את יחידת הנוח‘בה של הארגון, שהשתמשה בציוד לחימה מתקדם ובתוכנית מבצעית מסודרת כדי להבקיע את המכשול ולחדור ליישובים. הגל השני הורכב מכ-2,000 מחבלים נוספים שהעמיקו את אחיזת הארגון בשטחי העוטף, בעוד הגל השלישי כלל מחבלים מארגוני טרור נוספים וגם המון פלסטיני לא מאורגן שניצל את הפרצה כדי להצטרף לאירועי הביזה וההרג.
בשעות אלו נמשכו הקרבות הקשים בין לוחמי צה"ל לכוחות האויב, כשבמקרים רבים אזרחים וכיתות כוננות נאלצו להילחם לבדם, ללא תגבורת מספקת.
התפקוד של הפיקוד לצד חוסר במידע קריטי
אחד הגורמים המרכזיים לקריסת מערך ההגנה היה הכישלון בגיבוש תמונת המצב בשטח. מערכות הפיקוד והשליטה של אוגדת עזה קרסו כמעט לחלוטין עם פרוץ הלחימה, כאשר מפקדות רבות נפגעו ישירות. היקף ההתקפה וריבוי זירות הלחימה יצרו מצב שבו למפקדי צה"ל בפיקוד הדרום ובמטכ"ל לא הייתה יכולת להבין את ממדי האירוע בזמן אמת, מה שהוביל להחלטות שהתבררו בדיעבד כבלתי מספקות.
במקביל, לוחמי צה"ל בשטח מצאו את עצמם לא פעם בעמדה נחותה מול כוחות אויב מאורגנים היטב, תוך מחסור בכוח אדם, אמצעים ואש מספקת.
Yonatan Sindel/Flash90
בלימת המתקפה: מאבק הרואי של לוחמים ואזרחים
עם זאת, למרות ההפתעה והמחיר הכבד, גבורתם של לוחמי צה"ל, אנשי כוחות הביטחון והאזרחים בשטח מנעה אסון גדול עוד יותר.
החל משעות הצהריים החל תהליך הבלימה, כאשר כוחות מילואים החלו לזרום לזירות הקרב, וצה"ל הצליח להשיב את השליטה לרוב שטחי העוטף עד סוף היום הראשון ללחימה. הקרבות עצמם נמשכו ימים נוספים, כשבמקביל החלה התקפה נרחבת של חיל האוויר על מטרות חמאס ברצועה.
"נדרש שינוי דחוף בתפיסת הביטחון הישראלית"
המסקנות שעלו מהתחקיר הן חד משמעיות. לא ניתן עוד לנהל מדיניות של "ניהול סכסוך" מול אויב שמטרתו המוצהרת היא חיסול מדינת ישראל. יש לתעדף באופן מיידי את הסרת האיום מעל גבולות המדינה, גם במחיר של פעולה צבאית רחבת היקף. כמו כן, המודיעין הישראלי נדרש לעבור שינוי יסודי בכל הנוגע להבנת האויב, תוך חיזוק משמעותי של יכולות האיסוף, הניתוח וההתרעה.
לפי התחקיר צה"ל מחויב גם להגדלה משמעותית של הכוחות בגבולות, לצד בניית כוח התקפי שיאפשר הכרעה מהירה במלחמה עתידית. יש צורך בהקמת מסגרות שליטה חדשות, שיאפשרו לצה"ל להגיב במהירות וביעילות לכל תרחיש, תוך שיפור יכולות הפיקוד והבקרה גם בזמן משבר חמור.
חיזוק היישובים והכנה אמיתית לתרחישי חירום
מעבר לשינויים בצבא ובמערכת הביטחון, התחקיר ממחיש את הצורך הדחוף בחיזוק ההגנה על יישובי העוטף והכנת האזרחים לתרחישים ביטחוניים קיצוניים. כיתות הכוננות והיישובים עצמם צריכים לקבל מענה משופר, שיאפשר להם להתמודד טוב יותר עם איומים בלתי צפויים. צה"ל נדרש להרחיב את היקף האימונים לכוחות הלוחמים ולהעמיק את ההכשרה להתמודדות עם תרחישים של מתקפות פתע.
