ע"פ דיווחים תקשורתיים, בשבוע האחרון חלה התקדמות משמעותית בסוגיית 'היום שאחרי' ברצועה – כלומר, אם וכאשר ישראל תנצח במלחמה את החמאס, מה יהיה הסדר השלטוני החדש והראוי, כזה שימנע את האיום הביטחוני מן הרצועה לטווח הארוך, ויספק את הצרכים הביטחוניים של ישראל.
התקדמות זו מושגת באמצעות דיונים משולשים המתקיימים באבו-דאבי, ובהם נציגים מישראל (השר לעניינים אסטרטגיים ומקורבו של ראש הממשלה, רון דרמר), איחוד האמירויות הערביות (שר החוץ עבדאללה בן זאיד אל נהיאן) וארצות הברית (השליח הנשיאותי המיוחד למזרח התיכון, ברט מקגורק). בין שלושת המדינות קיים שיתוף פעולה בדוק ויחסי אמון טובים מאז החתימה על 'הסכמי אברהם' לפני 4 שנים.
כזכור, שאלת 'היום' שאחרי מאתגרת במיוחד, מפני שנראה שאין פתרון טוב, אלא שפע פתרונות גרועים: שליטה ישראלית ברצועה תהיה קשה, תגרור לחץ בינלאומי, וכזכור – בעבר נתפסה כמספיק קשה כדי להצדיק התנתקות; שליטה של הרשות הפלסטינית תהיה לא יציבה, ואין ערבות לכך שחמאס לא יצליח להתחזק מחדש תחתיה – ובנוסף, הרשות עצמה מהווה אתגר ביטחוני לישראל בטווח הארוך; שליטה של גורם חיצוני יכולה להיות טובה, אלא שכרגע אין מדינה אחרת המתנדבת לשלוט ברצועה; ושליטה של גורמים פנימיים ברצועה עשוייה לעבוד, אלא שעד כה נראה שישראל לא מצאה כאלה המסוגלים לערער על חמאס, או רוצים לשתף עמה פעולה.
כרגע, נראה שהכיוון הנידון בשיחות הוא רשות פלסטינית 'מחודשת' – כלומר, הענקת שליטה חלקית לרשות הפלסטינית ברצועה, יחד עם נוכחות חלקית של כוח רב-לאומי (מדינות ערביות ומערביות); במקביל, תאולץ הרשות הפלסטינית לעבור סדרת רפורמות מקיפה שיכללו שינוי יחס כלפי ישראל והגברה של שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי. ע"פ הדיווחים, ייתכן והדבר יכלול העלאה של סלאם פיאד להנהגה – דמות מקובלת יחסית בעיני ישראל, בשל אופיו הטכנוקרטי וריחוקו מן הטרור (פיאד שימש כראש ממשלת הרשות בין השנים 2007-2013).
הדיונים עוד בעיצומם, וצריכים לעבור אישורים רציניים מידי ראש הממשלה, הקבינט והקואליציה. בנוסף, הדיונים לא מתייחסים לסוגיית החטופים, או לאפשרות שהבסת חמאס באופן מוחלט עשויה לקחת עוד תקופה ממושכת; אך בכל מקרה, טוב לראות שמדינת ישראל נותנת דרור לשיקולים אסטרטגיים.
