ישראל במשבר משילות, לכן עכשיו הזמן לכללי משחק חדשים: תקציב המדינה לשנת 2025 עבר, אך הדרך שבה עבר, התוכן שבו והעיתוי מדאיגים לא פחות מהעברת התקציב עצמו. במקום לשקף סדר עדיפויות לאומי מחודש לאחר השבעה באוקטובר, התקציב ממשיך לחלק כספים פוליטיים למגזרים מקורבים ולהנציח סדר ישן. בעיצומו של אחד המשברים הקיומיים בתולדות המדינה, הקואליציה מצליחה בקושי למשול, אך לא לנהוג באחריות לאומית.
סדר עדיפויות
הביקורת הציבורית הולכת ומעמיקה, כי האזרחים רואים את הפער העצום בין הצורך הדחוף בשיקום ביטחוני, אזרחי וכלכלי, לבין סדר היום הפוליטי-מפלגתי, שלא נעצר. אבל התקציב הוא רק ביטוי עדכני אחד לשבר עמוק יותר, לתהליך מסוכן שבו כל ניסיון לקדם מדיניות, להפיק לקחים או להחליף את מי שכשל, נבלם בעימות עם מערכות בלתי נבחרות. הכול הפך פוליטי, הפוליטיקה נעשתה אובססיבית, מתגוננת, מנותקת.
הסערה סביב האפשרות לפיטורי ראש השב”כ איננה חריגה אלא המשך ישיר של מגמה רחבה ומדאיגה. ממשלה שנבחרה כדין מנסה לפעול, אך נתקלת שוב ושוב בהתנגדות בלתי פוסקת מצד שומרי סף, מערכת המשפט או גורמים ביטחוניים בכירים. המסר החוזר מפיהם הוא שהריבון, כלומר, הציבור, איבד שליטה.
מאז פרשת פיטורי גלנט, דרך ההתנגשויות סביב היועצת המשפטית לממשלה ועד לעימות האחרון, ברור שהדמוקרטיה הישראלית במשבר עמוק. מצד אחד, יש חשש אמיתי מכך שהממשלה תחרוג מכל רסן ותסיר את שומרי הסף בשם “משילות”. מצד שני, קיימת תחושת שיתוק – הדרג הנבחר מתקשה למשול.
חשיבה מחודשת איחוד קואליציה – אופוזיציה
דווקא השבר של 7 באוקטובר מחייב אותנו לחשיבה מחודשת: אם אי אפשר להפיק לקחים, לבחון שיקול דעת של בכירים, למצוא פתרון לסוגיית גיוס החרדים ולהחליף את מי שכשל, הדמוקרטיה חדלה מלתפקד.
לכן, יש להקים ועדה חוקתית זמנית – גוף המורכב מנציגי הקואליציה, האופוזיציה, מערכת המשפט והביטחון, שתגבש קווים אדומים ברורים לפיטורי בכירים ולניהול משברים חוקתיים וביטחוניים. לא מדובר בהקמת חוקה או שינוי יסוד, אלא בפתרון מעשי לשעה של כאוס.
לא רק בישראל
במדינות אחרות כבר נבנו מנגנונים כאלה. בבריטניה, למשל, חוקי חירום מגבילים את יכולת הממשלה לבצע מהלכים פרסונליים בעתות משבר עד לבחינה משפטית והסכמה פרלמנטרית רחבה. בישראל, שמטולטלת בין מלחמה לחרדה קיומית הכלים האלה חיוניים מתמיד.
"המטרה חייבת להיות משותפת: להשיב את המדינה למרכז הבמה"
הוויכוח האמיתי איננו על פיטורין ספציפיים, אלא על השאלה הבסיסית ביותר: מי שולט במדינה? בין אם תקראו לזה מהפכה משפטית או רפורמה חוקתית, בין אם אתם רואים באליטה המשפטית כוח חוסם, או בממשלה גוף כושל ואטום, המטרה חייבת להיות משותפת: להשיב את המדינה למרכז הבמה.
היום, יותר מתמיד, אנחנו זקוקים להנהגה ששמה את העם לפני הפוליטיקה, את הביטחון לפני הקומבינות, ואת האחריות לפני הכוח. אם לא נעשה את זה עכשיו גם התקציב, גם המינויים וגם הוויכוחים יהיו חסרי ערך במדינה שמאבדת את עצמה לדעת.
יוחאי אנסבכר הוא יזם חברתי ויועץ פוליטי לשעבר.
התפקיד של הקואליציה לקדם את המדיניות שמאמינה בה תוך ראיה תמידית שזה לטובת הכלל ולטווח ארוך.
התפקיד של האופוזיציה זה לתת ביקורת עניינית באופן קבוע כדי לגרום לקואליציה לחשוב מזוויות אחרות על כל החלטה, וגם לציבור עצמו לראות אם הדרך הנוכחית נראית לו לא טוב וירצה להחליף הצבעה בקלפי.
הרעיון בטור הדעה טוב כי צריכים לחשוב כל הזמן על הביחד ועל הדיון המכבד, הבעיה שחלק מהפוליטיקאים חיים על הסתה וסכסוכים ואותם כדאי להוציא להענסת, שישארו בבית כי הם לא יודעים לנהל והם לא מקצועניים ורק חושבים על טובתם האישית ועל המקורבים שיעזרו להם להבחר ולא על טובת המדינה בראש.
אני לא מבין בכלל מה הבעיה – כולם רוצים בטוב רק בדך שלהם