מקורות צבאיים ישראליים מדווחים ל-"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי כי ארגוני טרור קטנים, ביניהם החזית העממית, מסרבים לציית להוראותיו של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה. ארגונים אלה מחזיקים במספר חטופים ישראלים, בנפרד מאלה שבידי חמאס. על פי ההערכות, כ-20 מתוך 108 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה נמצאים אצל חמאס, כאשר היתר מפוזרים בין הארגונים הקטנים יותר.
מחלוקות פנימיות בעזה – וישראל מרוויחה
נקודת מחלוקת מרכזית בין חמאס לארגונים האחרים היא זהות האסירים הפלסטינים שישוחררו במסגרת עסקת חטופים אפשרית. בעוד סינוואר דורש את שחרורם של אסירי חמאס בעדיפות ראשונה, הארגונים הקטנים יותר דורשים ייצוג של אסירים משורותיהם. הם מתנגדים לכל פשרה עם ישראל ודורשים את שחרורם של כל המחבלים שכלואים בארץ, כולל 1,236 רוצחים שנידונו למאסר עולם.
נושא נוסף במוקד המחלוקת הוא השליטה בציר פילדלפי, אותה רצועת קרקע צרה בין עזה למצרים ששימשה רבות להברחות אמל"ח לתוך הרצועה. חמאס זקוק לציר פילדלפי כדי לחדש את כוחו הצבאי, וכך גם שאר הארגונים. עם זאת, כרגע השליטה בציר נמצאת בכלל בידי ישראל. במסגרת עסקת החטופים החמאס דורש שליטה על הציר, אך נתניהו מתנגד לכך בתוקף, למרות הבטחות מצריות להגביר את הפיקוח באזור.
המרד המתפתח ברצועת עזה מציב אתגרים חדשים אך גם מספק הזדמנויות אסטרטגיות לישראל, כגון אפשרות לניצול הפיצול הפנימי במשא ומתן. החלשת חמאס ופיצול השליטה בין ארגוני טרור שונים מקשים על פעולות טרור מתואמות ופותחים אפשרויות מודיעיניות חדשות, ומהווה פוטנציאל להפחתת ההשפעה האיראנית ברצועה. בנוסף, הסכסוכים הפנימיים עשויים להגביר את הלחץ מצד האזרחים ברצועה לשחרור חטופים ולהפחית את הלגיטימציה הבינלאומית של ארגוני הטרור. ישראל עשויה לנצל מצב זה לביצוע פעולות ממוקדות יותר ולקידום הסדרים חדשים ברצועה. עם זאת, המצב נותר מורכב ודורש מישראל גמישות אסטרטגית והתאמה מתמדת למציאות המשתנה בעזה.
ישראל היתה קרובה לחיסול סינוואר – אך העדיפה לשמור על חיי חטופים
סינוואר עצמו, על פי הדיווחים, מוקף ב-22 חטופים חיים ואזוקים, ומשתמש בהם כמגן אנושי. מקורות מודיעין טוענים כי היו לישראל מספר הזדמנויות לחסל את סינוואר. אותן הפעולות לא אושרו בשל העדפה ברורה לשמירה על חיי החטופים, מתוך ביטחון כי ניתן יהיה לחסל את סינוואר בעתיד.
