תוכנית העבודה המשולשת לשיתופי פעולה צבאיים של יוון, קפריסין וישראל, וכן תוכניות העבודה בין צה"ל לצבא יוון ובין צה"ל וצבא קפריסין, לשנת 2026 נחתמו בשבוע שעבר בקפריסין.
המשלחת הישראלית, בהובלת ראש חטיבת תבל, תת-אלוף עמית אדלר, נפגשה בניקוסיה עם עמיתיה היוונים והקפריסאים. התכניות כוללות, בין היתר, תרגילים ואימונים משותפים, קבוצות עבודה במגוון תחומים ושיח צבאי אסטרטגי בנושאים בעלי עניין משותף.
בצה"ל הדגישו כי החתימה על התוכניות מהווה נדבך נוסף בהעמקת שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות, ותורמת לחיזוק היציבות, הביטחון והשלום במרחב מזרח הים התיכון.
המאבק בהשפעה הטורקית
בתחילת השבוע התקיימה פסגה מדינית בירושלים יחד עם יוון וקפריסין כשאחת ממטרות הפסגה היא המאבק בהשפעה הטורקית באזור.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בפסגה: "לכל אלה שחולמים להקים מחדש את האימפריות שלהם ולבסס את השלטון שלהם על אדמותינו, אני אומר תשכחו מזה. זה לא עומד לקרות. אל תחשבו על כך אפילו".
האינטרס הישראלי
מבחינת ישראל, הברית עם יוון וקפריסין היא דרך לבנות ציר אזורי חלופי לאחר שנים של יחסים מתוחים עם טורקיה. בירושלים מזהים את תנועת האסלאם הפוליטי שמוביל נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ואת הקרבה האידיאולוגית שלו לארגון הטרור חמאס. החשש מתמקד גם בזירה הסורית, שם ישראל וטורקיה נמצאות בתחרות שקטה על השפעה מאז נפילת משטר אסד.
הרקע לסכסוך: מה הסיפור בין יוון לטורקיה?
היחסים בין יוון לטורקיה – שתי חברות בברית ההגנה נאט"ו – מתוחים מאז שיוון קיבלה עצמאות מהאימפריה העות’מאנית בשנת 1821. מאותה שנה התנהלו בין הצדדים ארבע מלחמות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובצל התמוטטות האימפריה העות’מאנית, קיבלה יוון שטחים נרחבים בחוף הטורקי – הסכם שנחתם אך לא אושר ולא נכנס לתוקף – מה שהוביל למלחמת העצמאות הטורקית.
המלחמה הסתיימה בהסכם לוזאן בשנת 1923, שקבע את גבולות טורקיה המודרנית והוביל לחילופי אוכלוסין כפויים בין המדינות. ביוון נתפסים האירועים כ“הקטסטרופה באסיה הקטנה”, ולטענתה בוצעו במהלכם גם פשעי מלחמה והשמדה שיטתית של האוכלוסייה היוונית, ובהם רצח העם של היוונים הפונטיים.
הסכסוך בקפריסין
מוקד עימות נוסף ביחסי יוון-טורקיה נפתח סביב קפריסין החל בשנות ה-50, אז היה האי תחת שלטון בריטי ורוב אוכלוסייתו הקפריסאית-יוונית שאפה לאיחוד עם יוון.
לאחר מאבק אלים ומעורבות מדינית של יוון וטורקיה, הוכרזה קפריסין כמדינה עצמאית ב-1960, עם נוכחות צבאית של שני הצדדים. ההסדר קרס בתוך שנים, וב-1964 אף הפציץ חיל האוויר הטורקי כוחות יווניים באי. ביולי 1974, לאחר הפיכה בקפריסין שנתמכה בידי החונטה הצבאית באתונה, פלשה טורקיה לאי, השתלטה על כ-37% משטחו והביאה לחלוקתו – מצב שנמשך עד היום, כאשר צפון קפריסין מוכר רק על ידי טורקיה.
הסכסוך בים האגאי
מאז שנות ה-70 עבר מרכז הכובד של הסכסוך לים האגאי. המחלוקות עוסקות בתיחום המים הטריטוריאליים והמרחב האווירי של כל מדינה ומעמד איים יווניים סמוכים לחופי טורקיה. יוון טוענת לזכות להרחיב את מימיה ל-12 מיילים ימיים מכוח אמנת הים של האו"ם, ואילו טורקיה, שאינה חתומה עליה, מתנגדת לכך ורואה במהלך כזה עילה למלחמה.
למרות שמדובר בסכסוך ימי במהותו, עיקר החיכוך בין יוון לטורקיה מתרחש דווקא באוויר. המרחב האווירי מעל הים האגאי הפך לזירה הראשית שבה שני הצדדים בוחנים גבולות מבלי להידרדר לעימות כולל.
מבחינת ישראל, החיבור לאתונה ולקפריסין מאפשר נוכחות והשפעה במרחב האגאי והים התיכון, מול טורקיה שמבססת את הפשעתה כשחקן אזורי מרכזי – אך גם כמול איראן. כך, חיל האוויר הופך לחלק מהאיזון האווירי בין המדינות.
