מלחמת ישראל-איראן העלתה מחדש את השאלה הרת הגורל: מה יקרה באיראן אם עלי חמינאי, המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית, ייפגע או יודח מהשלטון? בעיצומה של מתקפה ישראלית חסרת תקדים על סמליו הצבאיים והאידיאולוגיים של משטר הרשע, מעריכים מומחים במערב כי ישראל מאותתת על שאיפתה להפלת השלטון בטהראן – ומערכת הירושה המפוקפקת של חמינאי נבחנת לראשונה ברצינות גם מבפנים.
בישראל מסמנים מטרות: לא רק מתקנים – גם סמלי שלטון
מאז תחילת מבצע "עם כלביא" תוקף צה"ל לא רק תשתיות גרעיניות ובליסטיות, אלא גם מוסדות שלטון, כמו תאגיד השידור האיראני, ותשתיות של משמרות המהפכה. המטרה, על פי פרשנים בעולם, אינה רק טקטית אלא אסטרטגית: ערעור יציבות המשטר מבפנים.
בתקשורת העולמית ובאופוזיציה האיראנית נפוצות שמועות שחמינאי, בן 86, מסתתר מחשש להתנקשות בחייו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אף אמר במפורש "אנחנו יודעים איפה הוא מסתתר", וגורמים בישראל רומזים שייתכן מאוד שימי ההנהגה של חמינאי ספורים.
האם משמרות המהפכה ישמרו על השלטון?
תרחיש מרכזי שישראל עוקבת אחריו בדריכות הוא השתלטות מלאה של משמרות המהפכה על השלטון באיראן. לפי אנליסטים, חיסול חמינאי עלול ליצור ואקום שיוביל לעליית דיקטטורה צבאית, במקום התיאוקרטיה הדתית.
בכירים בקהילת המודיעין מציינים בעילום שם כי מספר גנרלים בכירים באיראן כבר מתמרנים לעמדות מפתח, ומחכים לשעת הכושר.
רזה פהלווי: בן השאה שמחפש לגיטימציה
בקרב האופוזיציה החוץ איראנית בולט שמו של רזה פהלווי, בנו של השאה המודח, שמתגורר בארצות הברית ותומך בחידוש הקשרים עם ישראל. הוא נהנה מהכרה בינלאומית, אך פחות מתמיכה רחבה בקרב הציבור באיראן, בעיקר בשל קשריו עם המערב ועם ישראל.
תנועת MEK: מתקשה להתבסס כאלטרנטיבה לשלטון
תנועת MEK, שהייתה בעבר בת ברית של סדאם חוסיין, מנסה להציג את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון במעצמה הפרסית, אך נתפסת כבלתי אמינה בעיני רוב האיראנים. גם בקרב רוב המדינות המערביות היא נחשבת יותר ככת דתית ומתקשה לבסס מקורות תמיכה משמעותיים.
חלוקה אתנית והחשש מהתפוררות
לאיראן הרכב אתני מסובך במיוחד: כורדים, בלוצ'ים, ערבים ותת קהילות נוספות. כל שינוי במרכז הכוח עלול להצית סכסוכים פנימיים והתרחיש העיראקי, שבו נפילת המשטר מובילה להתפרקות מדינתית כוללת, הוא הגורם לחישוב התמידי בנוגע להפלת המשטר. בתקופה האחרונה מרכז סופאן האמריקאי הזהיר שקריסת המשטר בטהראן עלולה לגרור "כאוס גדול יותר מהפלישה לעיראק".
ההערכה הישראלית היא ששינוי שלטוני בטהרן, בין אם מכוון על ידי תקיפה צבאית או כפועל יוצא של הלחימה, עשוי להוות הישג היסטורי. אך בירושלים מודעים גם לכך שזהו סיכון ושהתוצאה הסופית צריכה להיות תלויה אך ורק בעם האיראני עצמו. אם לא יוקם שלטון מתון, עלולה לקום דיקטטורה צבאית קיצונית אף יותר ממשטר האייתולות. לכן ישראל פועלת בצורה מחושבת – אבל נחושה.
