בחודשים האחרונים לפני ההתנקשות בו, סבר מזכ"ל "חיזבאללה" לשעבר, חסן נסראללה, כי המלחמה תישאר מוגבלת עד סופה, וכי איראן לא תנטוש ארבעה עשורים של "התנגדות האסלאמית" בלבנון ותהפוך אותם לטרף קל. חישובים שגויים עיכבו את הארגון מלקבל החלטות מכריעות לגבי המלחמה והביאה אותו לנקודה הנואשת שבה הוא נמצא היום.
תחקיר שפורסם היום (ב') בעיתון "א-שארק אל אווסט", חושף כי "סודות מבצעיים רבים נקברו יחד עם מפקדים בארגון שחוסלו בידי ישראל", פער שראש ארגון הטרור נסראללה לא הצליח לצמצם גם לאחר מינוי מחליפיהם. בעיית הארגון לא הסתכמה רק במפקדים, אובדן מפעילי הטילים, ה"מצרך היקר" של הארגון במלחמה הושמד קליל.
לא ציפו לגודל המכה
גורם המעורה בפרטים שצוטט בתחקיר, סיפר כי באחד המפגשים הסגורים של בכירי חיזבאללה בשלבים המוקדמים של המלחמה נאמר ש"החישובים של נסראללה לא חרגו מציפייה לעימותים מוגבלים באזור חוות שבעא".
המונח "חוות שבעא" בהקשר זה, כך הסביר אותו גורם לבנוני, נועד לשמש מטאפורה לעימותים הקלאסיים בין חיזבאללה לצה״ל – חילופי אש מוגבלים באמצעות רחפנים נפצים או רקטות מתוצרת מקומית.
במוחו של חיזבאללה נשמרה תפיסת "משוואת ההרתעה" מאז הפסקת האש שסיימה את מלחמת 2006. אף שנסראללה הכריז אז בנאום מפורסם כי הוא ״הולך למלחמה פתוחה״, בפועל לא חרג מעבר למה שאכן התרחש באותה תקופה.
איראן נטשה את הארגון ברגע האמת
הגורם הלבנוני ציטט בכיר בחיזבאללה שאמר כי "חלק מתוכניות הארגון לאחר מבצע 'מבול אל־אקצא' התבסס על ההנחה שאיראן תצליח יום אחד להשיב את ההרתעה ולכפות הפסקת אש באמצעות עמדתה בשולחן המשא ומתן".
לדבריו, "הארגון המתין שאיראן תשיב את האיזון לעימות הבלתי־שוויוני, כל עוד חבל הטבור שזור בין טהראן לדאחיה (מעוז חיזבאללה בביירות), כדי להגיע לרגע של הפסקת אש ללא אובדן משמעותי".
בכירי איראן, ובראשם המנהיג העליון עלי חמינאי, הצהירו שוב ושוב כי טהראן לא תנטוש את בעלי בריתה – ונסראללה עצמו נהג לייחס לאיראן את עמידותו של חיזבאללה ואת התמיכה הכספית והצבאית לה הוא זוכה.
אחד אחרי השני חוסלו מקורביו של נסראללה
וויסאם א־טוויל, אחד המפקדים הבכירים והנאמנים ביותר לנסראללה, ששימש כמפקד בכוח העילית "אל־רצ׳ואן" של חיזבאללה, נהרג ב-8 בינואר 2024. ב-11 ביוני תקפה ישראל מהאוויר בית בכפר ג׳ויה שבדרום לבנון וחיסלה את טאלב עבדאללה — המכונה "אבו טאלב" שהיה אחראי על פעילות חיזבאללה במרכז רצועת הגבול הדרומית עם ישראל ועד נהר הליטאני. עבדאללה נחשב מקורב מאוד לנסראללה, ובאותם ימים תואר חיסולו כ"מכה הקשה ביותר" שספג מנהיג הארגון עד אז.
ב-20 בספטמבר 2024 איבד נסראללה גם את איברהים עקיל, ראש המועצה הצבאית של חיזבאללה – אחד מבכירי הדרג הפיקודי, שירש את מקומו של פואד שוכר, מפקד ותיק אחר שנהרג כחודשיים קודם לכן, ב-30 ביולי 2024.
לדברי איש דת שיעי שצוטט בתחקיר, ״בסופו של דבר נסראללה הוקף במידע מבצעי מעורפל; קציני השטח של הארגון לא הבינו מה בדיוק מתרחש בכל פעם שציפו להחלטה ברגע מכריע״.
התמוטטות ארגונית
בתקופות מסוימות שררה תחושת כאוס בחדרי הפיקוד. לפי גורמים לבנוניים, מפקדים בשטח התלוננו על ״אימפרוביזציה״ וחוסר שליטה, כאשר לוחמים פעלו מתוך חרדה וחשדנות ולא במסגרת משמעת צבאית מסודרת.
מלבד שלושת הבכירים הללו, נסראללה איבד גם את מוחמד נעמה נאצר, מפקד יחידת ״עזיז״, שנהרג ב־3 ביולי. האחרון שנותר בחיים היה עלי כרכי – שנהרג יחד עם נסראללה עצמו בתקיפה הישראלית על שכונת ח׳י אל־מאדי בדאחיה, ב־27 בספטמבר 2024.
למרות אובדן המפקדים, במשך שמונה חודשים המשיך נסראללה לחשוב בתוך מסגרת ״כללי העימות״, ונמנע מלהאמין שהמצב ידרדר למלחמה כוללת.
מהאיומים ועד לחיסול
לאחר חיסולו של וויסאם א־טוויל, הצהיר נסראללה כי "פעולות ההתנגדות מנוהלות באיפוק, ולא מתוך רגש או נקמה". אחרי חיסולו של אבו טאלב, ציטטו כלי תקשורת בלבנון גורמים בחיזבאללה שאמרו כי "התגובה תישאר בגבולות המוכרים – לא תיפתח מלחמה כוללת". בעת הלווייתו של איברהים עקיל נשא נאום ממושך סגנו, נעים קאסם, ואמר כי "הארגון נכנס לשלב חדש, ששמו הקרב של החשבון הפתוח". ימים ספורים לאחר מכן חוסל נסראללה עצמו.
העיתונאי והמו״ל הלבנוני עלי אל־אמין אמר כי נסראללה "האמין שחיזבאללה מסוגל מבחינה צבאית לבלום את ישראל ולמנוע התלקחות כוללת, אך התברר בדיעבד שההערכה הזו הייתה שגויה".
ישראל מכירה את חיזבאללה טוב ממנו
בעייתו העמוקה ביותר של חיזבאללה טמונה בחיזבאללה עצמו – באופן שבו הוא בונה את מפקדיו ומחליפיהם. לפי מקורות לבנוניים, המפקדים הבכירים שחוסלו בין ינואר לנובמבר 2024 היו חוליות מנותקות בשרשרת הפיקוד, לא חלק ממבנה מוסדי או היררכי שמעביר ידע וניסיון באופן שיטתי.
המקורות הסבירו כי "המפקד המחליף לא הצליח לאחוז בכל סודותיו של זה שחוסל. פרטים מבצעיים רבים נותרו חבויים — וזו הייתה אחת מבעיותיו של נסראללה בניהול המלחמה ובהמשך קיומו של הארגון".
מהראיונות שערך עיתון אל־שרק אל־אווסט עולה שכל מפקד בחיזבאללה בנה לעצמו מערכת אישית של קשרים, ידע ושיטות פעולה לפי ניסיונו הפרטי בלבד. כשהוא נהרג, נעלמה עמו גם כל מומחיותו: מפות מבצעיות, תכניות פריסה, מיקומי מחסני נשק. הכול נקבר יחד איתו.
"בשלב מסוים במלחמה," סיפר איש דת שיעי מביירות, "הפך המל"ט הישראלי שמרחף מעל יחידה של חיזבאללה ליותר בקי בפרטי הארגון מהמפקד החדש של אותה יחידה".
אובדן האמון בנסראללה
זרעי הספק הראשונים בלשכתו של חסן נסראללה נזרעו לאחר חיסולו של סלאח אל־ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, ב-2 בינואר 2024.
איש הדת הלבנוני תיאר את השבוע הראשון של אותה שנה כקשה במיוחד: הוא הסתיים גם בהתנקשות בחייו של וויסאם א־טוויל. לדבריו, "בתוך הארגון נשמעו קולות מצומצמים שאמרו שנסראללה לא ציפה למה שקרה. הוא שתק ימים אחדים לאחר שני החיסולים".
נסראללה בחר להגן ולא לתקוף. העיתונאי עלי אל־אמין סיפר כי בעקבות חיסול ערורי התכנסו בחשאי בכירים צבאיים ומפקדי שטח שנפגשו עם נסראללה, ודרשו "לפתוח את המלחמה עד תומה, בתגובה לציד המנהיגים והלוחמים שמבצעת ישראל". תגובתו של נסראללה הייתה חדה: "אל תעזו להגיע לשם".
כתוצאה מכך, תגובת חיזבאללה הייתה התכנסות פנימית והעמקה בתחושת חשד. איש הדת הסביר כי זו תכונה טיפוסית של "תנועות אסלאמיות, במיוחד שיעיות להסתגר ולבחון את עצמן מחדש בעת משבר".
עם זאת, לפי גורמי ביטחון, הארגון החל לבדוק מחדש את רשתות הקשר שלו, בניסיון לגלות את "חור המחט" שדרכו דולפת המידע לישראל.
עיראק, איראן וחיזבאללה
בכיר שיעי עיראקי, ששימש מאז 2015 כגורם מתאם מול חיזבאללה הלבנוני, סיפר כי "ערוצי הקשר עם הארגון השתנו שוב ושוב עם התגברות ההתנקשויות בביירות. בכל פעם שנזקקנו לדבר מה מהדאחיה, פגשנו אנשים חדשים".
לדבריו, הפלגים העיראקיים הבינו את אמצעי הזהירות של חיזבאללה, במיוחד של אלה שהיו רגילים לספק להם הערכות פוליטיות ומבצעיות. "חיזבאללה היה עבורנו מקור סמכות. לא רק בשדה הקרב, אלא גם בהחלטות פוליטיות. לכן בבגדד גבר הרצון לעזור לו", הוסיף.
באוגוסט 2024, ביקשו האיראנים מארגונים שיעיים בעיראק "לתמוך בחיזבאללה". אחד הבכירים סיפר: "שאלנו אותם איך בדיוק. הם ענו: בשלב הזה תצהירו בתקשורת שאתם מוכנים למלחמה".
בהמשך חזרו אותם פלגים אל האיראנים עם הצעה קונקרטית – להשתתף בלחימה לצד חיזבאללה. התשובה שקיבלו הייתה מפתיעה: "לא – אפילו נסראללה עצמו לא רוצה בכך".
וב־20 בספטמבר 2024 הכריזה מיליציית כתאאיב סיד א־שוהדאא העיראקית כי תשלח מאה אלף לוחמים לגבול לבנון – אך איש מהם לא הגיע.
חיפוש אחר ההדלפה
ניחוח של בגידה החל לרחף באוויר. כך רמז בכיר עיראקי ששימש מתווך בין מיליציות עיראקיות לחיזבאללה, וסיפר כי המשיך להגיע לביירות עד ספטמבר 2024. לדבריו, "בכמה הזדמנויות נמסר למתווכים להפסיק את העברת המסרים. בפועל, הארגון פשוט ניסה דרכים אחרות לתקשורת".
איש הדת הלבנוני סיפק לכך הסבר נוסף: "הארגון בחן ערוצים שונים של תקשורת, בניסיון לגלות מאין מגיע החדירה מאיזה סדק קטן הצליחה ישראל לחדור את חומת הביטחון שבנתה הנהגת חיזבאללה סביב עצמה".
אך "מבצע הביפרים" טלטל את הארגון, ניתק את המפקדים זה מזה, וגרם לקריסת רשתות השטח. המערכת המבצעית כולה נכנסה למעין מצב של כיבוי מוחלט. בשלב מסוים ננטשו גם ניסיונות הנהגת הארגון לתקן את הכשל המודיעיני, שצמח עוד מאז אוקטובר 2023.
"לא שמעו דבר במשך ימים לאחר פיצוץ הביפרים"
איש הדת סיפר כי יחידות שדה של חיזבאללה "לא שמעו דבר במשך ימים לאחר פיצוץ הביפרים", והוסיף כי להנהגה לקח זמן רב לשוב ולספק לקצינים פקודות שוטפות ואלה גם כך היו חסרות תועלת.
באותה תקופה, סיפר גורם בארגון, פנה אחד המפקדים הצבאיים לנסראללה ושאל אם כללי העימות עדיין בתוקף. לדבריו, "לא היה מקובל שלא לקבל תשובה ברורה, וזו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה".
בהדרגה הבין נסראללה כי הוא נמצא בלב מלחמה כוללת, כזו שלא רצה בה מלכתחילה, אך בשלב זה כבר היה מאוחר מדי. כך סיפרו מקורות שהשתתפו בישיבות קריטיות באותם ימים.
החוקר והמרצה לתקשורת פוליטית עלי מוחמד אחמד מציע פרשנות קרובה לזו שמקובלת כיום בקרב תומכי ציר ההתנגדות: לדבריו, "אילו נשמרו כללי העימות הישנים, ייתכן שכף המאזניים הייתה נוטה נגד ישראל. אך מה ששינה באמת את המשוואה היה היתרון הטכנולוגי והמודיעיני של ישראל – מרכיב שחיזבאללה לא לקח בחשבון, והוא שהתברר כחוליה החסרה".
הסצנה האחרונה
על פי דיווחים נרחבים, ב־27 בספטמבר נכח חסן נסראללה בהלוויית מוחמד סורור, מפקד יחידת הרחפנים של חיזבאללה, לפני שנסע אל שכונת חארת חֲרִיק שבדאחיה, מלווה באבּאס נילפורושאן, סגן מפקד כוח קודס בלבנון.
מה שהתרחש ביניהם באותה נסיעה נותר עלום. איש אינו יודע אם שוחחו בפעם האחרונה על המקום שאליו הובילה אותם המלחמה. בסופו של דבר הגיעו השניים למסתור תת־קרקעי ששימש כמטה מרכזי של חיזבאללה ושם הסתיימה דרכם. הם נהרגו בתקיפה שבוצעה באמצעות טונות של חומרי נפץ חודרי בונקרים. ביום שלאחר מכן, התפוצצו לא רק המנהרות אלא גם גל עצום של שאלות ברחבי הדאחיה ובלבנון כולה.
איש הדת הלבנוני, שדיבר כשעיניו נשואות אל תמונות קרוביו שנהרגו, אמר: "רבים מבני סביבת ההתנגדות נותרו משותקים מהלם במשך זמן רב, אבל בסוף עלתה השאלה: מי בגד במי? האם הארגון בגד באיראן או איראן בארגון? האם ההתנגדות היא שנכשלה או משטר 'ולאית אל־פקיה'?"
העיתונאי הלבנוני עלי אל־אמין מעריך כי רצף המהלומות הביטחוניות והצבאיות שפקדו את חיזבאללה גרם לנסראללה ולטהראן "להיקלע למבוכה ולנתק את חבל התיאום ביניהם".
בסופו של דבר, כך מסכמים המקורות, חיזבאללה ואיראן גילו באיחור בזמן המלחמה כי חוסר ההבנה שלהם את תוכניותיה האמיתיות של ישראל הוביל למפלתם.
הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו
מצטרפת לברכות.