זה היה נראה רשמי ובטוח: החלטת מועצת הביטחון 2803, תכנית 20 הנקודות של טראמפ ואפילו שם רשמי שהוענק לכוח הייצוב הבינלאומי שאמור להיכנס לעזה כדי לפרק את חמאס מנשקו. בפועל, אין הרבה מדינות שמוכנות לשלם את המחיר ולשלוח חיילים להילחם בחמאס ברצועה.
בירושלים הולכת ומתחזקת ההבנה שהכוח שתוכנן להוציא לפועל את פירוז הרצועה מתעכב, כי כמעט אף ממשלה בעולם לא מוכנה לשלוח חיילים להילחם עם מחבלי החמאס.
אזרבייג'ן נסוגה – והאפקט הדומינו
ב"ישראל היום" פורסם כי אזרבייג'ן, אחת מבעלות הברית הקרובות של ישראל ושחקנית שנבחנה ברצינות כשותפה בכוח הבינלאומי בעזה, העבירה בימים האחרונים את החלטתה שלא לשלוח כוחות קרקעיים לעזה בשלב הלחימה והפירוק של חמאס.
בבאקו ובבירות אחרות שמעורבות בתכנון "היום שאחרי", מוכנים לדבר על תרומה לכוח שיבוא "אחר כך" על מנת לשמור על שקט, לסייע בשיקום ולהראות נוכחות אחרי שהחמאס יפורק. אבל את השלב הראשון שדורש חיילים שיכנסו לרצועה, למנהרות ולמוקדי השליטה של חמאס – אף אחד לא ממהר לקחת על עצמו.
הסירוב הזה מצטרף לשתיקה של מדינות נוספות שהוזכרו בחודשים האחרונים כמועמדות להרכבת הכוח והתוצאה בשלב זה ברורה: אין עדיין אפילו מדינה אחת שהתחייבה בפומבי לשלוח חטיבה או אפילו גדוד לרצועת עזה.
הקבינט: "אם לא כוח חיצוני – צה"ל יפרק את חמאס"
בישיבת הקבינט האחרונה הציג ראש הממשלה בפני השרים את קו ההבנות שנרקם בינו לבין נציגי הנשיא טראמפ. לפי הדברים שצוטטו בחדר יש הבנה עקרונית: אם הקהילה הבינלאומית לא תספק כוח שמסוגל לפרק את חמאס מנשקו האחריות נשארת בידי ישראל.
נתניהו חזר והדגיש כי בכל השיחות עם האמריקנים הוא חוזר על אותה נקודה: לא מתחילים שיקום לפני שמסיימים פירוז. ראש הממשלה עדכן כי דרש שלא ייצאו לפועל פרויקטים של שיקום אפילו בצד של הרצועה שנמצא בשליטה ישראלית, כל עוד בצד האחר, שנשלט בפועל על ידי חמאס, לא בוצע שינוי מהותי.
גורמי מודיעין: חמאס בונה את כוחו מחדש
נציגי צה"ל ושב"כ הציגו בפני הקבינט תמונה לפיה לא רק שחמאס אינו מניח את נשקו או מפסיק את פעילותו, אלא הוא מנצל את חלון הזמן לצבירת כוח. ארגון הטרור משתמש בהפוגה היחסית כדי למנות בעלי תפקידים, להסדיר את שדרת הפיקוד ולהיערך לתרחיש שבו צה"ל יחליט להעמיק את פעולתו.
בנוסף, לפי הערכת המודיעין, חמאס מנצל חומרים דו שימושיים שנכנסים לרצועה במסגרת הסיוע הבינלאומי כדי לשקם תשתיות, ובמקביל אוסף נפלי תחמושת של צה"ל וממחזר אותם למטעני חבלה.
הרמטכ"ל: גם בתרחיש אופטימי – צה"ל נשאר בפנים
יצוין כי בישיבה קודמת של הקבינט, הציג הרמטכ"ל מפה ברורה של אזורים ברצועת עזה שלדבריו אסור לצה"ל לסגת מהם, גם אם יתרחש התסריט הפחות סביר שבו חמאס יניח את נשקו או יפורק בידי כוח בינלאומי.
לפי זמיר, גם במקרה שבו כוח רב לאומי כן יוקם ויכנס לעזה, תהיה חובה לשמור על נוכחות צבאית ישראלית בנקודות מפתח, כדי להבטיח שליטה ביטחונית. גם הוא מתנגד לכל רעיון של שיקום תשתיות בעזה לפני שמסתיים שלב הפירוז באופן מוחשי ובדוק.
בקומה השלישית בקריית גת
בתוך כך, בקומה העליונה של מפקדת התיאום האמריקנית יושבים מדי יום שישה צוותי תכנון והיגוי. סביב השולחנות – נציגים מ-21 מדינות, בהם קצינים ממצרים, מאיחוד האמירויות, מבריטניה, מניו זילנד וממדינות נוספות. כולם עסוקים בשאלה אחת: איך תיראה עזה ביום שאחרי המלחמה. במפקדה הזו מתכננים מאילו סוגי נשק יורשה הכוח הרב לאומי להחזיק, באילו אזורים ברצועה הוא יתפרס, איך ימנעו ירי דו צדדי בינו לבין כוחות צה"ל ואפילו איזה צבע יהיו למדים של החיילים הזרים שיוצבו שם.
בנוסף, דנים גם בפרטים טכניים כמו מערכות הקשר, מבנה הבסיסים והאופן שבו יאותרו ויושמדו המנהרות שנותרו ברצועה. אולם, כאמור, נכון לעכשיו המרחק בין חדרי הישיבות במפקדה בקריית גת לבין הצטרפות כוחות ממשיים של מדינות זרות עדיין גדול מאוד.
"לא לחזור על הטעות מלבנון"
אחד הלקחים הבולטים שחוזרים שוב ושוב בדיונים הוא הדוגמה השלילית של יוניפי"ל בדרום לבנון. לפי הדיווח של הכתב הצבאי יואב זיתון ב-ynet, מבחינת צה"ל, זה המודל שצריך להימנע ממנו: כוח שאמור לאכוף, אבל נרתע מעימותים, חושש להיכנס לשטחים רגישים ומאפשר לטרור לפעול כמעט בלי הפרעה.
בישראל דורשים לראות כוח עם שיניים, שמוכן לעימות, ולא פיקוח רופף שמאפשר למחבלים להכתיב בפועל את כללי המשחק. עם זאת, בלי החלטות ברורות של מדינות שיסכימו לשלוח חיילם לשדה הקרב, כל הלקחים והמודלים נשארים במצגות בלבד.
לאור כל זאת, ההערכה הרווחת כיום במערכת הפוליטית היא שהכוח הרב לאומי לעזה לא יוקם בזמן הקרוב, ואם יוקם – זה יהיה בהיקף מוגבל בהרבה מהתכניות המקוריות. בפועל, ישראל נערכת לאפשרות שמי שיאלץ לבצע את הפירוז האמיתי ולהבטיח שחמאס לא יחזור להיות איום צבאי יהיו לא אחרים מאשר לוחמי צה"ל.
