היום ב-1948 החל מבצע יואב, מהחשובים והגדולים במלחמת העצמאות.
שטחי הנגב הגדולים והאדירים שבדרום ארץ ישראל נתפסו ע"י חלק ממנהיגי היישוב היהודי (כשהבולט בהם היה כמובן בן-גוריון) כעתודה לפיתוח ההתיישבות והכלכלה. יישובים יהודים קטנים נוסדו ברחבי הנגב הצפוני, והמגמה הגיעה לשיאה עם ביצוע תוכנית '11 הנקודות' במוצאי יוה"כ 1946, במהלכו נוסדו 11 יישובים חדשים בנגב המערבי. התיישבות זו הובילה את ועדת החלוקה של אונסק"ו להעניק את רוב שטחי הנגב למדינה היהודית במסגרת תוכנית החלוקה, אשר התקבלה באו"ם בנובמבר 1947 והובילה לפרוץ מלחמה בארץ. במהלך רוב המלחמה היו רוב שטחי הנגב יחסית מנותקים משאר היישוב היהודי, אך גם לא תחת איום ישיר ממתקפה מצרית – שכן המצרים חתרו יותר לכיוון תל אביב וירושלים. לאחר שחתירה זו נכשלה, שינו המצרים אסטרטגיה וניסו לנתק את הנגב ממדינת ישראל כדי להשיג גבולות טובים יותר לקראת הסכמי שביתת הנשק. כדי להסיר את האיום מעל יישובי הנגב פתח צה"ל ב'מבצע יואב', במסגרתו מספר חטיבות בהובלת יגאל אלון פרצו את עמדות הצבא המצרי בדרום השפלה (מזרחית לאשקלון), והתקדמו עד לכיבוש באר שבע, העיר הערבית המרכזית בדרום הארץ. המבצע פרץ בתקופת ההפוגה, ולכן לחץ בינלאומי רב הביא להפסקתו במהרה; ההישגים נותרו בידי מדינת ישראל, ויתר שטחי הנגב שוחררו עד מרץ 1949 במבצעי חורב ועובדה.
מקור תמונה – ויקיפדיה
