את טור הדעה הזה אני מחביא במגירה כבר הרבה מאוד זמן. הייתה לי התלבטות אם להוציא אותו. כל פעם הוא נכתב ושונה, ושוב נכתב ושוב שונה. אבל הפעם אני מבין שאנחנו נמצאים ברגע האמת שבו המסקנה שלי היא אחת – לפחות בעת הזאת, גיוס חרדים וניצחון במלחמה לא הולכים יחד.
מבין אותם אבל צריך לחשוב מעבר
הממשלה כולה עומדת על בלימה בנושא חוק הגיוס. המפלגות החרדיות – או יותר נכון גפני וגולדקנופף – מאיימות בהפלת הממשלה, אם לא יעבור חוק גיוס לשביעות רצונם. אני שומע אנשים בציבור הדתי שאומרים, "אם תהיה מפלגה שתצביע בעד חוק שעוזר לחרדים לא להתגייס לצה"ל, אני לא אצביע עבורה יותר". האמת שאני מאוד מבין אותם. אבל, וזה אבל חשוב, זה יותר מגיע ממקום רגשי מאשר ממקום שכלי שעלול לדרדר אותנו למצב בו גם החרדים לא יתגייסו וגם הציבור הדתי לאומי ייפגע עוד יותר מהמצב, ואני אסביר.
בעיקרון האמירה עצמה מאוד נכונה. אכן זה דבר נורא ואיום שהחברה החרדית לא לוקחת חלק בגיוס לצבא (לא הבודדים שמתגייסים, אלא אני מדבר על התפיסה החברתית כולה). זה נכון שבעבר היו קשיים בעניין ההתאמה לאורח החיים החרדי בצה"ל. אבל היום אנחנו רואים שצה"ל מוכן לעשות הרבה בשביל שאותם אחים יקרים יבואו ויעזרו להוריד את העומס של משימות הביטחון ויכנסו תחת האלונקה.
רק לאחרונה חטיבת חשמונאים החלה להשתתף בתמרון בעזה. בתור אחד שנסע לסקר את החטיבה, אני יכול להעיד שמדובר בחרדים למהדרין ממשפחות אולטרה חרדיות. הא ראייה שכשרציתי לראיין משפחות בטקס ההשבעה של החטיבה (או יותר נכון טקס "הצהרת אמונים"), כמעט אף אחד לא רצה להתראיין מהחשש של "מה יגידו בבית".
צודקים הכועסים
בכל מקרה, צודקים לגמרי אלה שכועסים על החברה החרדית ועושים כבר סבב חמישי (או שישי, מי כבר סופר?) בלי לראות את האישה והילדים. הכל נכון, אבל יש רק בעיה אחת. שזה רק נכון. שזה רק אידיאלי. כי מה לעשות, אנחנו חיים בעולם שהוא לא אידיאלי. איך אמר עמית סגל, "יש סתירה מהותית בין התמיכה המוצדקת להמשך הלחימה, לבין הדרישה לגיוס חרדים עכשיו בכל מחיר. כי המשמעות של הבחירה הזאת (לגיוס חרדים) אומרת שהחרדים מפילים את הממשלה ואז הולכים לבחירות ואז אין מלחמה… בעולם אידיאלי היינו מקימים ממשלה רק על בסיס בוגרי בני עקיבא, אבל מה לעשות שחסרים לנו עוד 2-3 מנדטים".
ההשלכות – בחירות
אכן הוא צודק. אנחנו צריכים לראות מה ההשלכות לכאן ולכאן. בסופו של דבר גם אני רוצה שהחרדים יתגייסו. גם אני רוצה שהם יהיו שותפים בהצלת ישראל מיד צר. אבל בסוגיה הפוליטית הזאת צריך לראות מה המחירים בכל החלטה.
זה נכון שצריך שהחרדים יתגייסו לצה"ל. אבל אם המהלך הזה של אי העברת חוק הגיוס, יגרום לכך שהממשלה תיפול ותקום בגללה ממשלת שמאל שתעצור את המלחמה ותחזיר את החמאס לשלטון ברצועת עזה, אז אני חושב שזה קו אדום שאסור לנו לחצות אותו. ברור שצריך לנסות לשכנע את הנציגים החרדים, עד כמה שאפשר, להעביר את החוק הזה בצורה שכן תגרום לחרדים להתגייס וכמה שפחות להרוויח מהמצב בו הם לא מתגייסים. אבל חשוב לא לשפוך את התינוק עם המים.
לא לפעול מהבטן
יש לדעת להתנהל במצב הזה בצורה שקולה ונכונה ולא לפעול מהבטן. צריך לדאוג שההישגים המבצעיים לא ירדו לטמיון. ומה אנחנו האנשים הפשוטים שקוראים את הטור הזה יכולים לעשות כרגע? הדבר הראשון הוא לדבר עם אחינו החרדים על הבעתיות שנוצרת בעקבות כך. כשאנחנו פוגשים אותם לשיחה או סתם במפגש חברים, לנסות להעלות את העניין. להסביר שלימוד תורה צריך להיות יחד עם אחיזה בנשק, ולא במקומו. אני כמעט בטוח שבעוד עשור אנחנו נראה שינוי מאוד גדול, יחד עם הגדלת סד"כ הלוחמים בצה"ל. איך אמר עמית סגל באותה שיחה: "הנכדים שלהם עוד יתחרטו על זה".
שגיא אברהמוף הוא כתב לענייני צבא וביטחון בעיתון שביעי ובמגזין 14
