השבוע ביום שני, 290 יום לאחר חטיפתו, קיבלו בני משפחתו של יגב בוכשטב את הבשורה הקשה מכול – הוא נהרג בשבי חמאס, וגופתו בעזה. הערב (רביעי), נערך לו טקס פרידה מיוחד בחדר האוכל בקיבוץ להב שבדרום. עוד לפני תחילתו של הטקס, חלקו חברי הקיבוץ כבוד אחרון ליגב, ועמדו בכניסה לקיבוץ עם דגלי ישראל לקבל את פני הבאים.
"אני מבקשת את סליחתך שלא הצלחתי להשיבך", אמרה אמו בפתח הטקס. "לכל מי שנאבק וחיכה לך באהבה גדולה, אני לא מאמינה שאני עומדת ברגע הנורא הזה. יגב, נולדת בחצות, תינוק שקט ושלו, ילד אהוב. גילית את המוזיקה בגיל 13 ומאז לא עזבת אותה. ניגנת על גיטרה, חלילית, צ'לו ועוד. עם יובל (אחיו של יגב) ניהלת שיחות שאי אפשר היה להיכנס ביניהן, רק להתרגש מהאהבה ביניכם".
"בחודשים האחרונים סיפרתי עליך בכל מקום בארץ ובעולם. סיפרנו על אדם רגיש ולא שיפוטי. הכול למדת לבד, חקרת והעמקת. אף פעם לא נפלת לתשובות הסטנדרטיות, אם יצאתי נגד או להבדיל תמכתי, ידעתי שמשיחה ממך אצא עם נקודות שלא חשבתי עליהן". עוד הוסיפה, "כועסת על ההפקרה שלך, על המדינה שנטשה. על הסוד שהיינו צריכים לשמור, סוד כדי לא לפגוע במה? בביטחון המדינה שאבד לכולם. נמשיך לראות טוב ולעשות טוב, אני מבקשת עכשיו רק מנוחה לנפשך, ילד אהוב שלי, נמשיך לעשות הכול כדי להשיבך הביתה".
אורן, אביו של יגב, ספד לו: "נשאר געגוע וזיכרון בכל מקום ומעשה. געגוע לארוחות המשפחתיות, למאכלים, לטעמים שהכנסת לנגינה שלך שהייתה מופלאה, לאלכוהול מסינגל מאלט ועד זיהוי מדויק של יין. ביום אחד נורא הכול קרס. העובדה שנחטפתם הכתה בכולנו, הגבול הקרוב כל כך מצד שני רחוק. קיוויתי שיהיה בסדר, האמנתי שתהיה בסדר, שתצליח לשרוד".
יגב נחטף ב7.10 מקיבוץ נירים ביחד עם אשתו רימון, ששוחררה בעסקת החטופים. "כשרימון שוחררה שמחנו לשמוע שאתה מצליח לשרוד את תנאי השבי, ידענו שאתה נמצא עם אנשים, שיש לך שיח איתם. חששתי מהסיכון, מהמשך המלחמה, האמנתי וקיוויתי שתתקיים עסקה בהקדם ותשוב אלינו, לא האמנתי שהמאבק שלנו יסתיים בכך". אורן סיפר כי יגב "נהרג כשהיה במנהרה עם עוד חמישה חטופים. צה"ל עושה מאמצים בשביל למנוע פגיעה בחטופים, אך ללא מידע ברור על מיקומם יש חשש סביר – וזה קורה, פגיעה בחטופים וסכנה ללוחמי צה"ל". לסיום הדגיש האב: "כל פצצה שמוטלת עלולה לפגוע בחיי החטופים. אני קורא להפסקה מיידית של הלחימה, התקדמות לעסקה והחזרת כל החטופים – החיים לשיקום והמתים לקבורה. נוח על משכבך בשלום בני היקר".
שגריר גרמניה בישראל שטפן זייברט, שהגיע לטקס, ספד ליגב: "משפחה יקרה של יגב, חברי הקיבוץ היקרים, קיוויתי שהרגע הזה לא יגיע לעולם, שבפעם הבאה שניפגש כבר תהיו שוב ביחד, רימון ויגב, בבית שלכם עם המוזיקה שמתנגנת והכלבים שנובחים. עכשיו אנחנו עומדים כאן וזוכרים את יגב, את חייו הקצרים שנקטעו באכזריות, אנחנו עומדים כאן בלי היכולת לקיים הלוויה, זה קשה ואכזרי מאוד". הוא סיפר שאחרי ששוחררה, רימון הגיעה לשגרירות. "סיפרת לי איך כשנחטפתם החזקת את יגב הכי חזק שיכולת, איך הצלחתם להישאר ביחד, וכמה כואב זה היה בשבילך להשאיר אותו מאחור".
בהמשך, גם יובל, אחיו של יגב, ביקש ממנו סליחה: "תמיד ניסיתי להיות איתך ברגעים קשים, הפעם לא הצלחתי. יותר מתשעה חודשים אתה לא נמצא איתנו, זה עדיין לא נתפס, קשה לקבל את העובדה שלא תחזור אלינו בחיים. לקחו אותך חי ויכולת לחזור חי, אני מלא בכעס וכאב".
האח תיאר את נגב בתור "שקט כמו השדות של הנגב, עם עיניים כחולות כמו של השמיים, שראו את כל חוסר הצדק בעולם. תמיד רצית לעשות את העולם טוב, גם במקומות הקשים ביותר. דמיינתי שתספר איך נשארת במנהרה, ואני אספר לך כמה מוזר לדבר עליך בטלוויזיה, ואיך התרגלנו בסוף למרות שאתה יודע כמה אנו ביישנים. בכל דבר שאעשה יהיה לך חלק. לא נפסיק להיאבק עד שנחזיר אותך לקיבוץ, לא נפסיק להיאבק עד שאחרון החטופים יחזור – כי זה מה שהיית עושה, ואנחנו נלך בדרך שלך".
נופר, אחותו של יגב, ספדה לו וסיפרה: "תשעה חודשים אני חוזרת על המשפט בפני כל מי שמוכן לשמוע – 'הוא יחזור, אני בטוחה שיחזור' – ועכשיו, איך מבינים שצריך להגיד שלום? את הפחד שהיה לי ביום שנחטפתם החלפתי מהר מאוד בתקווה, בתקווה שהכול יהיה בסדר ותחזרו אלינו. התבשרנו שנרצחת בשבי, והתקווה שהחזקנו כל כך חזק התפוגגה ברגע. תמיד תהיה האח הגדול שלי שיודע הכול, זה שבתוך הידע שומר על צניעות ובשקט אומר את הכול".
יגב נהרג בשבי יחד עם חטוף נוסף, אלכס דנציג (76), צה"ל הודיע על כך שלשום, אולם החמאס פרסם את הדברים כבר במרץ. משה, דודו של יגב, התייחס בהספד שלו לפרסום המוקדם של החמאס, וגם לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאמר בשבוע שעבר כי "חמאס הוא זה שצריך להיות לחוץ, החטופים סובלים אבל הם לא מתים": "הם רק סובלים ואחר כך מתים, זה לא באשמתנו", אמר משה. "את הידיעה על הירצחו של יגב קיבלנו בחלקים, כתוספת מפלצתית לסבל ולכאב, תחילתה בהודעה של חמאס, שתפסה אותנו בכיכר זועקים לעסקה, וההודעה שקיבלנו לפני חודשיים והשאירה אותנו עם לב צרוב וכואב. עד שקיבלנו את ההודעה הסופית, שתפסה אותנו שבורים ומנסים להתנחם אחד בשנייה – וקבר אין, ונחמה אין".
ההודעה על מותם של השניים נמסרה בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל לאחרונה, ואושרה בוועדה מיוחדת על ידי הרב הראשי לישראל. השניים נהרגו בחאן יונס בזמן שצה"ל פעל בעיר, ונסיבות מותם מצויות בבדיקה בצה"ל, לפני שיימסרו למשפחות, לקהילות ולציבור. כאמור, חמאס הודיע כבר במרץ על מותם של של יגב ושל אלכס דנציג. בצה"ל הבהירו שאין קשר בין מועד הפשיטה החוזרת, שהחלה שלשום בחאן יונס, לבין מועד ההודעה שנבע מעיתוי ההחלטה על ידי הרב הראשי. נציין כי באותה תקופה נהרגו בשבי בחאן יונס ארבעה חטופים אחרים, שצה"ל כבר הודיע על מותם: חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול.
שלשום, לאחר שרימון התבשרה על מותו, היא סיפרה כי "הרגעים האחרונים של יגב ושלי היו מלאים בחיבוקים ונשיקות. יגב הקפיד להגיד לי שאם אני בסדר, אז הוא בסדר. שעוד כמה ימים הוא בבית. לא ככה זה היה אמור להיגמר".
