פריצת הדרך שהתחוללה במו"מ בין ישראל לחמאס במגעים לשחרור החטופים, הובילו לשיחות אינטנסיביות במהלך השבוע בהשתתפות צוות המו"מ, וראשי השב"כ והמוסד. הפרטים המדויקים של פריצת הדרך אינם ידועים לחלוטין, וכך גם לא הסעיפים המתקדמים בדיון אודות השלבים המאוחרים בהסכם. באופן כללי, ניתן לשער כי חמאס ויתר על התנאי של הפסקת המלחמה המוחלטת; מן הצד השני, ביום ראשון פרסם ראש הממשלה נתניהו חמש עקרונות בסיס שעליהם לא תסכים ישראל לוותר במסגרת שום עסקה:
– ישראל תוכל לחזור ולהילחם בכל שלב.
– ישראל תמנע הברחת נשק לחמאס מגבול מצרים – כלומר, המשך השליטה בציר פילדלפי ומעבר רפיח.
– מחבלים חמושים לא יוכלו לחזור לצפון הרצועה – כלומר, המשך השליטה במסדרון נצרים שבמרכז הרצועה.
– ישראל מיד תמקסם את מספר החטופים החיים שניתן להחזיר מידי חמאס.
– ישראל תסכים למתווה ביידן, כל עוד מטרות המלחמה לא ייפגעו.
היום פרסם עיתון ה'וושינגטון-פוסט' פרט מרתק אודות השלבים המתקדמים בעסקה, שנמסר מפי גורם אמריקאי המעורה במו"מ: גם ישראל וגם חמאס הסכימו לאי-שליטה ברצועה במסגרת שלב ב' של עסקת החטופים. הביטחון יימסר לידי כוח בן כמה אלפי אנשים, ובהם כוחות יעודיים מטעם ארה"ב ומדינות ערב מתונות, ובעיקר כוחות של הרשות הפלסטינית – אך כאלה שיעברו 'בדיקה' בידי ישראל.
בשליטה פלסטינית חלקית שכזו על רצועת עזה עשוי להיות רווח כפול עבור ישראל: מצד אחד, אי הכנסה של הרשות הפלסטינית כמות שהיא אל תוך הרצועה, על כל מורכבויותיה ובעיותיה (ובל נשכח שהרשות היא זו ששלטה ברצועה עד 2007, עת התברר שחמאס יותר עוצמתי ממנה בפער משמעותי); ומצד שני, תדמית של שליטה פלסטינית ברצועה – דבר שעשוי להוריד לחץ בינלאומי מישראל ואף לפתוח פתח מחודש לשיחות הנורמליזציה עם סעודיה שנבלמו עקב המלחמה.
