הקהל הרב שהגיע לאירוע בחר להתלבש בצבעים מנומרים, המשך למסורת שהחלה משפחתה של רומי מיד לאחר חטיפתה. מדי יום רביעי, מקפידה המשפחה ללבוש בגדים בדפוס זה, כסמל לתקווה ולזיכרון מתמשך. הבחירה בצבעוניות זו באירוע בניו-יורק הייתה הד חזותי ורגשי לכאב ולתקווה שמלווים את משפחת גונן ואת שאר משפחות החטופים.
נקודת השיא של האירוע הייתה הקראת מכתב מרגש מאת אמה של רומי, מירב לשם גונן. במכתבה, תיארה האם את בתה כאישה אמיצה ומלאת חיים, שתמיד ידעה לנצל כל רגע ולמצות את החיים עד תום. "רומי שלנו האמיצה ידעה תמיד לנצל את הרגע – לא לפספס הזדמנויות ולמצות את החיים," כתבה מירב, וקישרה את תכונותיה של בתה למצב הנוכחי. "כעת יש לנו הזדמנות לעסקה, וכמו רומי – אסור לתת לה לחלוף".
המכתב הסתיים בקריאה נרגשת ודחופה: "תחזירו אותם הביתה עכשיו". משפט זה, שנאמר בקול רועד, שיקף את הכאב והתסכול של משפחות החטופים, אך גם את התקווה הבלתי נלאית לשובם של יקיריהם.
האירוע בניו-יורק הוא חלק ממאמץ גלובלי מתמשך לשמור את נושא החטופים בתודעה הציבורית. בעוד שהזמן חולף, משפחות החטופים ותומכיהם ממשיכים לפעול ללא לאות כדי להבטיח שהעולם לא ישכח את אלה שעדיין מוחזקים בשבי.
יום ההולדת של רומי, שנחגג הרחק ממנה, היה תזכורת כואבת לחיים שנקטעו ולמשפחות שממתינות בדאגה. אך בה בעת, היה זה גם ביטוי עוצמתי לכוח הרוח האנושי ולסולידריות הבינלאומית. כל משתתף באירוע היה קול נוסף בקריאה להשבת החטופים, ותקווה לכך שבקרוב יוכלו רומי ושאר החטופים לחגוג את ימי הולדתם בחיק משפחותיהם.
