מה גרם לחמאס להפשיר את עמדותיו במשא ומתן לשחרור החטופים, ולהביע לראשונה נכונות לקידום עסקה שלא תכלול סיום מוחלט של המלחמה? ומדוע הדבר מתחולל דווקא בעיתוי נוכחי זה, בו צה"ל והממשלה הודיעו כבר על כוונותיהם להפחית בעוצמת הפעילות ההתקפית ברפיח וברצועה ככלל, ולעבור ל'שלב ג" של המלחמה, שיכלול פשיטות ממוקדות ולחץ מופחת?
ע"פ פרסומים של חדשות AP, אשר חשפו תכתובות פנימיות בארגון הטרור ברצועה, מסתבר שהלחץ הצבאי נתן את אותותיו בארגון בחודשים האחרונים. התכתובות, אשר פורסות דו שיח מסועף בין אנשי חמאס ב'חוץ' (קטאר) בהובלת אסמעאיל הניה, ואנשי חמאס ב'פנים' בהובלת יחיא סנוואר, מראות כי הנהגת החוץ של חמאס לוחצת לקדם הפסקת אש בצורה חזקה יותר מאשר הנהגת הפנים.
סברה נוספת יכולה להיות כלכלית, או ליתר דיוק – מחשבה כלכלית. ייתכן וחמאס חושש כי אם תבוצע נסיגה ישראלית, תיעלם היתכנות לביצוע כל עסקה באשר היא בטווח הזמן הקרוב – ולכן מנסה לנצל את ההזדמנות האחרונה לביצוע עסקה בעלת אופי טקטי ולא אסטרטגי. בסופו של דבר, חמאס אינו מחזיק בשבויים בשביל הכיף, אלא כדי לבצע עסקה – ושוויים של החטופים לא יעלה גם אם יוחזקו במשך שנים רבות, חלילה.
בימים הקרובים צפוי ראש השב"כ רונן בר לטוס לקהיר, וראש המוסד דדי ברנע צפוי לטוס לקטאר – שניהם במטרה לקדם את המו"מ דרך ערוצי השיח הרלוונטיים. בסופו של דבר, פרטי העסקה המתגבשת אינם ידועים, ועיקר ההחלטה תלויה בידי ראש הממשלה נתניהו.
