יומיים אחר חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה והאויב הגדול ביותר של ישראל, ניתן להתחיל ולהביט במציאות בפרספקטיבה, לנתח מה קרה ולשער לאן פני מדינת ישראל והמזרח התיכון כולו. אין ספק שהחיסול היה מאורע אסטרטגי, שני בערכו במזרח התיכון בשנה האחרונה (ואף בעשור האחרון) רק ל-7 באוקטובר. הציר השיעי קיבל את המכה הקשה ביותר שקיבל מעולם, ובפעם הראשונה מאז החל להיווצר לפני 40 שנה חלה נסיגה בהתקדמותו.
מבחינת ישראל, מדובר באירוע המנוצל עד תומו: התקיפות על חיזבאללה נמשכות במלוא המרץ, עם מאות הפצצות ברחבי לבנון מדי יום הפוגעים במשגרים ומצבורי נשק, יחד עם בכירים נוספים – ובהם נביל קאווק, ראש הביטחון המסכל של חיזבאללה וממנהיגיו הפוליטיים הבולטים ביותר. בשלב זה ניתן כבר לשער בוודאות כי חיזבאללה אינו מגיב משום שאינו רוצה או מתכנן תוכנית כלשהי, אלא מפני שאינו יכול – נוכח הפגיעה הקשה באמצעיו, במנהיגיו ובמורל פעיליו.
לעת עתה, נדמה שאיראן נתונה גם כן בהלם, ואינה מעוניינת לחתור לחיכוך עם ישראל אשר הוכיחה לאחרונה את עוצמתה האדירה – וייתכן ואיראן אף חותרת לחתוך הפסדים ולסגור את האירוע במהירות האפשרית. שלוחיה של איראן משתוללים – בעיראק, תימן וסוריה – אך לכל אלו אין השפעה משמעותית על מדיניותה של ישראל.
חלק גדול מהאחריות ההיסטורית מוטל כעת על אזרחי לבנון, ובפרט מן העדות הלא-שיעיות. הפגיעה בכוחו של חיזבאללה מייצרת ואקום פוליטי וצבאי במדינה, ולסונים ולנוצרים יש פוטנציאל להזדמנות היסטורית ללקיחת מושכות המדינה חזרה לידיהם. גם מבחינת ישראל הדבר יכול להוות מצב סיום אופטימלי, עם כניסת צבא לבנון לדרום לבנון ופירוז משמעותי של חיזבאללה. עד כה הלבנונים נראים כאדישים – וההחלטה נתונה לחלוטין בידיהם.
ובעולם הערבי והמערבי, נראה שתדמיתה של ישראל קיבלה חיזוק משמעותי. אין רבים בעולם הערבי המצרים על גורלו של נסראללה או מנסים להציל את חיזבאללה – ובפרט לא בקרב הקהילות הסוניות בסוריה. גם בעולם המערבי, נמלאים פיהם של רוב מקטרגי ישראל מים לנוכח ההצלחה המסחררת במערכה בימים האחרונים. מדינות העולם שותקות בימים האחרונים, מחכות לראות מה יילד יום; לחץ דיפלומטי מצדם לכיוון זה או אחר יוכל להשפיע בהחלט על המערכה, ולסייע לישראל להשיג את יעדיה.
