מתחילת המלחמה לוחמי ההגנה האווירית באמצעות מערכת כיפת ברזל יירטו מעל 150 כלי טיס שחדרו משטח לבנון, אך יחד עם זאת היו לא מעט פגיעות שגרמו לנזק רב בגוף, בנפש וברכוש. הסיבה שהכטב"ם מצליח לעיתים לחדור את ההגנה האווירית הינה בשל הגובה והמהירות הנמוכים בהם הוא טס, וכן בשל המקומות הנסתרים ממנו הוא משוגר מה שביחד יוצר קושי בזיהוי המטרה וכפועל יוצא גם של היירוט שלה. כמענה לכך הקצה משרד הביטחון מאות מיליונים לפריסת תותחים בגליל ולהכנסת שיפורים טכנולוגיים במערכת כיפת ברזל מה שיוביל, על פי ההערכות, תוך שלושה חודשים לפתרון ההגנתי אל מול איום הכטב"מים שמצליחים לחדור את מערכת ההגנה. למרות זאת מדגישים ממשרד הביטחון כי: "אין חסימה הרמטית" ולכן חשוב להישמע להנחיות פיקוד העורף בזמן אזעקה.
בנוסף בצה"ל מנסים להחזיר את תותחי הוולקאן – מדובר בתותח בעל שישה קנים שיורה פגזים נפיצים בקוטר של 20 מ"מ המותקן לרוב על כלי טיס. קצב האש של תותח הוולקן כשהוא על נגמ"ש עומד על כ-1,000 פגזים בדקה באופן מעשי, ו-3,000 באופן תיאורטי.
במערכת הביטחון מציינים כי היירוט באמצעות מערכת כיפת ברזל הינו יקר בדומה ליירוטים שנעשים באמצעות מטוסי קרב, ולכן יש למצוא פתרונות זולים יותר, כמו תותחים מתקדמים עם אמצעי גילוי חדשים שיוכלו לספק הגנה רציפה מול חיזבאללה המחזיק אלפי כטב"מים בנוסף לכטב"מים שברשות איראן והמיליציות בעיראק.
