לפני המעבר לשלב הבא בתוכנית טראמפ לרצועת עזה, מתגבשת במערכת הביטחון תמונת מצב לפיה ארגון הטרור חמאס מצליח לבסס מחדש את כוחו האזרחי והכלכלי, בעיקר בזכות היקפי הסיוע ההומניטרי חסרי התקדים שנכנסים לרצועה מדי יום.
הכסף זורם, השליטה מתחזקת
בישראל מעריכים כי כיום נכנסות לרצועה כ-600 משאיות ביום, מספר הגבוה פי כמה מהצורך האמיתי של האוכלוסייה. לפי הערכות מקצועיות, די בכ-120 עד 200 משאיות ביום כדי לענות על צרכי המזון והציוד הבסיסיים. הזרמת הסחורות מעבר לכך אינה מורידה מחירים בשווקים, אלא להפך. חמאס גובה מס קבוע מהסוחרים, שומר על מחירים גבוהים ומייצר לעצמו הכנסות של עשרות מיליוני שקלים ביום.
במערכת הביטחון מסבירים כי כל משאית מוערכת בשווי של מאות אלפי שקלים, ומתוך כך חמאס גוזר נתח קבוע. התוצאה היא ארגון עם יכולת מימון גבוהה, שמחזיר לעצמו מנגנוני שלטון, אכיפה ושירותים אזרחיים, גם ללא חידוש לחימה. במקביל, המחסור במזומנים בעזה נפתר באמצעות שיטות חלופיות כמו אפליקציות תשלום, קיזוזים ופעילות חלפנים.
נרטיב הרעב: כשל הסברתי
גורמים בצה"ל ובמתאם הפעולות בשטחים מדגישים כי לאורך המלחמה לא נרשמו מקרי מוות מרעב בעזה. לטענתם, קמפיין ההרעבה שזכה להדהוד בינלאומי לא נענה בהסברה מסודרת מצד ישראל, מה שאפשר לחמאס להשתלט על הנרטיב. גם כאשר הוצגו נתונים והסברים מאחורי הקלעים, ההשפעה הפוליטית בעולם גברה על העובדות.
בישראל מעריכים שחמאס ישאף לשמר מודל שבו ועדה טכנוקרטית אזרחית תפעל כלפי חוץ, אך בפועל אנשי הארגון ימשיכו לשלוט בשטח. האפשרות של פירוז אמיתי מרצון נמוכה והתרחיש הסביר הוא שהחמאס יחתור לממש התבססות הדרגתית בדומה למודל חיזבאללה. בהתאם לכך, בצה"ל נערכים גם לאפשרות של חידוש לחימה בעתיד.
שיקום עם סימני שאלה
במערכת הביטחון סבורים כי שיקום עזה יגיע, אך מדגישים כי הוא חייב להיות מותנה בפירוז. לפי ההערכות, עיקר המימון יגיע מקטאר ואולי גם מהאמירויות, בעוד ישראל תספק את מרבית חומרי הבנייה והתשתיות. אחד המיזמים הראשונים שנבחנים הוא הקמת מתחם אזרחי במרחב רפיח, שנועד לנתק אוכלוסייה אזרחית משליטת חמאס.
לצד נתוני ההרוגים, במערכת הביטחון מציינים כי במהלך שנת 2025 נרשמה בעזה עלייה חדה בילודה, עם כ-60 אלף תינוקות שנולדו במהלך המלחמה. הנתון מוצג כהוכחה נוספת לכך שתמונת המצב מורכבת בהרבה מהנרטיב של קריסה הומניטרית מוחלטת.
