ועדת העבודה והרווחה אישרה היום (ג') לקריאה ראשונה הצעת חוק המאפשרת לעובד להיעדר מעבודתו ביום האזכרה של קרוב משפחתו מדרגה ראשונה במסגרת מכסת שני ימי הבחירה השנתיים.
על פי ההצעה, סעיף של "יום האזכרה הפרטית של קרוב משפחה" הכולל הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות, יתווסף לרשימת המועדים בהם רשאי העובד להיעדר מעבודתו במסגרת 'יום בחירה'. יובהר כי לא תשונה מכסת ימי הבחירה שעומדת על שני ימים לשנה לעובד.
"קמנו מהשבעה והדלת נסגרה"
השכול הצבאי הוא יסוד זהותי במדינת ישראל. הוא מלווה בטקסי זיכרון ממלכתיים, יום זיכרון לאומי, הכרה ממוסדת ותמיכה רחבה של המדינה ושל החברה. המשפחות השכולות בצבא זוכות למעטפת של נוכחות ציבורית, תקציבים ותמיכה רגשית וחברתית, משום שהאובדן שלהן כרוך בהקרבה שנעשית למען ביטחון המדינה כולה. הכרה זו היא עמוקה, מושרשת ומוצדקת.
לעומת זאת, השכול האזרחי – פטירת קרוב משפחה כתוצאה ממחלה, תאונה או נסיבות אחרות – לא מלווה באותה מעטפת ציבורית. הכאב אמנם אישי ולא לאומי, אך הוא עמוק ומטלטל. למשפחות רבות חסרה תחושת ההכרה והלגיטימציה החברתית לאבלן.
פיני רבינוביץ', אביה של דסי שנפטרה ממחלת הסרטן סיפר על הקושי: "תחשבו איזו עטיפה מקבל מי שהבן שלו נהרג בצבא. לעומת זאת, אנחנו בשכול האזרחי, קמנו מהשבעה והדלת נסגרה. איש לא היה איתנו. זה לא הכסף, זאת ההרגשה הטובה. תנו לנו את יום הזיכרון הזה."
הכרה בזיכרון ובכאב המשפחות
עד כה לא הייתה התייחסות מפורשת לאזכרה של קרוב משפחה כעילה לגיטימית להיעדרות מעבודה. ההצעה מוסיפה זאת לרשימת הימים שבהם מותר לעובד לקחת "יום בחירה", מבלי להגדיל את המכסה (שני ימים בשנה). המשמעות היא הכרה פורמלית בצורך של אדם להיות נוכח ביום זיכרון אישי.
