מחקר חדש מעלה כי 40% מיוקר המחיה בישראל נובע מיוקר מחירי הדיור ולפי הצפי תחול עלייה נוספת של כ-6% במחירי הדירות עד סוף 2025. תחזית זו מתבססת על מספר היתרי הבנייה שניתנו עד שנת 2023. המחקר, שנערך בנושא אסטרטגיות להורדת יוקר המחיה בתחום הדיור והתחבורה, מדגיש כי העלייה במחירי הדירות קשורה ישירות למלחמת חרבות ברזל שבעקבותיה נוצר מחסור בכוח אדם בענף הבנייה, ובעיית היצע הדיור רק החמירה.
המחקר, שהוכן עבור הכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות כלכלית בבית ספר טיומקין לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, יוצג ביום רביעי על ידי החוקרים סני זיו, מומחה לכלכלה אורבנית ולתהליכים מאקרו כלכליים במשק הישראלי, ואורן שפיר, מומחה בבניית מודלים מיקרו-כלכליים ומאקרו-כלכליים מבוססי סטטיסטיקה ואקונומטריקה.
החוקרים מצביעים על כך שמחירי הדירות הגבוהים מהווים חלק מרכזי מיוקר המחיה בישראל, מה שמשפיע על רמת החיים ואיכות החיים ומגביר את אי השוויון. על פי המחקר ישראל היא המדינה היקרה ב-38% ביחס למדינות ה-OECD, ב-10% ביחס לארה"ב וב-85% ביחס לקפריסין עבור אותו סל צריכה. בנוסף, מחירי הדירות הריאליים עלו בשיעור של 4.8% לשנה מאז 2012, מה שמעמיד את המחיר הריאלי של דירה כ-28% מעל המגמה הרב שנתית של העלייה בתוצר לנפש שעולה ב-2%.
סני זיו מציין כי "נוצר קושי הולך וגובר ברכישת דירה עבור משקי בית בישראל כי יש פער בין מחירי הדירות לשכר הממוצע". הפער נובע מהגידול במספר משקי הבית שהיה גבוה ב-132 אלף מהגידול ביחידות הדיור שנבנו בין השנים 2012-2023.
בנוסף למחירי הדיור, המחקר מדגיש את ההשפעה של זמני הנסיעה הארוכים בכבישים על יוקר המחיה. "זמני הנסיעה בישראל כפולים מזמני הנסיעה במטרופולינים מובילים בעולם, הם מייקרים את עלות הדיור בעיקר במרכז, וגוררים בניית דיור מרוחק ממרכזי תעסוקה", אומרים זיו ושפיר. לפי המחקר, הפקקים מוסיפים עוד כ-6% ליוקר המחיה.
החוקרים מציעים שתי אסטרטגיות עיקריות למדיניות כלכלית כדי להתמודד עם יוקר המחיה ולהוביל לתוספת תוצר של כ-150 מיליארד שקל, גידול של כ-5% בתוצר לעובד בשנת 2040, ולירידה של 20%-15% במחירי הדירות:
- הגדלת היצע הדיור: הגדלת מספר היתרי הבנייה ל-100 אלף בשנה, מעבר לגידול הצפוי בכמות משקי הבית. הגדלת מספר הדירות המוכנות לאיכלוס מ-63 אלף יחידות דיור בשנת 2026 לכ-100 אלף יחידות דיור בעוד 10 שנים. התמקדות בהתחדשות עירונית על ידי הגדלת משקל היתרי הבנייה במסגרת התחדשות עירונית לכ-20%, והרחבת הוודאות התכנונית במתחמי פינוי בינוי ב-50 ערים לפחות.
- שיפור התחבורה הציבורית: צמצום זמני הנסיעה בתחבורה ציבורית ב-50% והגדלת כמות הנסיעות בתחבורה ציבורית מ-20% ל-50%. כמו כן, תכנון משולב של דיור ותחבורה ציבורית באזורי המגורים, כולל פיתוח תשתיות תחבורה ציבורית כמו מטרו, קווי רכבת קלה ומערך אוטובוסים יעיל.
לסיום, החוקרים מציינים שהתאמת התחבורה ליעדי הבנייה, הגברת צפיפות הבנייה סביב צירי תחבורה ציבורית ותחנות תחבורה ציבורית, יחד עם יצירת מתחמים מעורבים הכוללים מרכזי תעסוקה, מסחר ופנאי – יכולים להביא להפחתת הפער במחירי הדירות בין המרכז לפריפריה.
